גרושים ושונים

קודם כל - התנצלות.

קצת נעלמתי בזמן האחרון (כמעט חודשיים לא כתבתי) והסיפור ארוך למה, אבל בואו נסתפק בלהגיד שצו מאסר נגדך די גומר את היכולת היצירתית שלך.

אבל נעזוב את זה בצד, כי החלטתי לחזור לכתוב באופן סדיר - אני צריך את התרפיה הזאת, את להוציא הכל בצורה כתובה ומסודרת.

אז הבית השני שלי:

יש מושב קטן ליד כפר סבא, שאני לא אנקוב בשמו. אני שם כל ראש השנה ויום כיפור, חזן בבית הכנסת המקומי, בתשלום.

זה לא שאין להם חזן, והוא באמת מדהים, אבל הוא כבר בן 80, וקשה לו להיות חזן לאורך כל התפילות הארוכות, אז אני חזן בחלק מהזמן והוא בשאר, והוא תוקע בשופר וקורא בתורה.

בית הכנסת הזה שונה מכל בית בית כנסת אחר שהייתי בו אי פעם. אני לא יודע כמה מכם דתיים, או כמה הולכים לבית כנסת באופן קבוע או רק בשבת או בחג, אבל אלה מכם שהיו פעם בבית כנסת בוודאי יכולים לנסות להיזכר מה הייתה ההרגשה.

בשבילי, בדרך כלל לא הייתה הרגשה בכלל. בית הכנסת היה פשוט המקום אליו הולכים כדי להתפלל, לא צריכים להיות לך רגשות למקום. אבל בית הכנסת הזה שונה מאוד.

אולם אחד, שורות ספםלי עץ ישנים, כל כך ישנים שהעץ התכהה כמו שרק עץ ישן יכול. ארונית קטנה לסידורים וחומשים מול דלת הכניסה ועוד מדף אחד בצד, מתחת ללוח הזיכרון לנפטרים הקבורים במושב. בלי ספריית ספרי לימוד גדולה, בלי מדפים ארוכים מלאי ש"ס ופוסקים, כי זה מקום תפילה ולא לימוד. ארון קודש גדול, עשוי עץ, עם שני מוטות מתכת שנועלים אותו בשני מנעולים (דרישות של חברת הביטוח). ארבעה ספרי תורה, שופר אחד, מגילת אסתר אחת. בימה אחת באמצע החדר, מכוסה מפה לבנה.

זה הכל.

כלומר, חוץ מהאנשים. והאנשים זה העיקר, לא?

י' הגבאי, בא לארץ מהונגריה אחרי המלחמה ההיא, ועדיין מדבר עברית כאילו הגיע לארץ אתמול. א' הייקה, שיש לו סכסוך של 35 שנה עם י' על 30 ס"מ בגבול שבין המשקים שלהם, ולכן מקבל  עליות לתורה רק כשמכריחים את י' לתת לו. ע', האח של הרב הידוע, שמתפלל תמיד בסידור משלו, בנוסח אחר, שהוא שומר בתא שבמושב הקבוע שלו.כ', שהיה הגבאי הקודם, אבל נעלב ממשהו שח' אמר עליו והפסיק לבוא בכלל, ועכשיו הוא בא רק ל"כל נדרי" בערב יום כיפור ולא מדבר עם אף אחד. ח', יליד פולין, שריד מהמחנות, שהקים משק משגשג והיום כל הילדים שלו חיים בחו"ל ואין מי שימשיך אותו אחריו. ר', שפעם היה אחד המתפללים הקבועים, אבל מאז השבץ מגיע רק בחגים, ומתעקש לומר ברכה לשלום חיילי צה"ל בכל פעם שהוא מגיע. הבן שלו נהרג במלחמת יום כיפור, ולוחית עם שמו נמצאת על המושב ליד המושב של אביו.

הרבה מהמושבים מסומנים בלוחיות שם, רובם כבר אינם חיים. אבל זה המקום שלהם. אף אחד מהמתפללים הקבועים לא יחלום להחליף מקום.

ואני. מתפלל בבית הכנסת הזה כל ראש השנה ויום כיפור כבר 5 שנים, אבל מכיר את בית הכנסת הזה ואת היושבים בו כבר שנים רבות, ואוהב כל דבר שבו.

שם אני מרגיש בבית.