גרושים ושונים

ונח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את הא-לוהים התהלך נח...

משום מה נוח התנ"כי צבר הרבה ביקורת לאורך הדורות, כנראה בגלל החלק הפחות ידוע של סיפור התיבה. מכירים? נוח יוצא מהתיבה, נוטע כרם, עושה יין ומשתכר לגמרי.

אבל השנה שמעתי בבית הכנסת זווית חדשה לגמרי לסיפור - נח פשוט לא ידע איך לפרוש בשקט. הוא מיצה את תפקיד חייו הגדול ועכשיו לא ידע מה לעשות. אז הוא התחיל במין מירוץ של הרס עצמי, וזאת הייתה התוצאה.

ועכשיו - אני.

האם חיי הנישואין שלי היו שיא חיי?

אני מסתכל אחורה על מה שהשארתי, ונראה שמסלול חיי ימשיך גם בלעדי מכאן. הילדים יגדלו, יתחתנו, ילמדו ויקימו בתים משלהם, גרושתי כבר יוצאת עם גברים אחרים ומחפשת מישהו אחר.

ואני? אני תלוש. מתנדנד. נסחף. חסר כיוון.

אני צריך למצוא כיוון חדש, משהו שיגרום לי להרגיש שיש לי עוד כיוון בחיים. אז כרגע אני משליך את עצמי על העבודה שלי, שבה נראה שיש בשבילי מקום למעלה. אבל כמובן שזה לא מספיק.

הצעות?

נ.ב. קצת חבל למי שחיפש "ריאנה" בגוגל והגיע לבלוג הזה, לא? זה באמת בזבוז זמן.