אז בואו רגע ננסה לסכם את השבוע האחרון.
...
אתם יודעים מה? לא בא לי על השבוע שהיה. לא שהוא היה רע, בכלל לא, אבל בא לי לדבר על השבוע שיהיה יותר.
אני אמור לפגוש חבר טוב שלא ראיתי מיליון שנה, אני אמור להמשיך לעבוד על השיטה ועל העבודה החדשה שלי, והעברתי את אופני הכושר לסלון, ואפילו השתמשתי בהם במוצ"ש, כך שאת השבוע הזה אני מתחיל כמו שצריך.
זאת אומרת, חוץ כמובן מפיתה עם חביתה וגבינה צהובה שאכלתי לארוחת בוקר.
אוכל דיאטתי כולל תמיד לפחות אחד משלושת הגורמים הבאים, ולפעמים את שלושתם: מסובך להכנה, לא טעים כמו מטוגן ו/או לא מעורר תיאבון בכלל. מפתיע שאנשים שונאים דיאטות?
אני הולך להשקיע זמן על אופני הכושר, והייתי רוצה לאכול נכון כדי לוודא שאני אראה טוב בחתונה של אחותי במאי, אבל לא בא לי על אוכל דיאטתי.
הצעות?
ובנימה אופטימית זו, בדיחה יהודית ישנה ששמעתי השבוע שוב ונזכרתי כמה היא מצחיקה:
שני יהודים נפגשים ברחוב, ואחד שואל את חברו איך החתן החדש של בתו. "נורא ואיום", עונה החבר," הוא לא יודע לשחק קלפים, לא יודע לעשן ולא יודע לשתות."
"וזה נורא ואיום? זה מצויין!"
"הוא לא יודע לשחק קלפים וכל זאת משחק, לא יודע לעשן ובכל זאת מעשן, לא יודע לשתות ובכל זאת שותה!"
תמיד תהיתי לגבי סימן הקריאה בסוף בדיחות. הוא נודע כדי להדגיש שזה הפאנץ'?
כי אם הבדיחה צריכה הדגשה, היא כנראה לא מוצלחת במיוחד.
לא חשוב.
אני מתחיל משמרת עוד מעט, אז נשתמע אחורי זה?
נ.ב. - הסתפרתי. אני נראה פחות כמו אטילה ההוני ויותר כמו קוז'אק. ומי שלא מכיר את קוז'אק שיתבייש! אני לא מתכוון להסביר כל דבר! תחפשו בגוגל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
