מסתבר שגרושתי שייכת לאחת משתי הקטגוריות האלה, כי היא מעדיפה לאיים עלי שהיא תתקשר למשטרה מאשר להקשיב למשהו שהיא לא רוצה לשמוע. ואני לא מבין איך מישהו יכול להיות כל כך עקשן עד שהוא יעדיף לטמון את הראש בחול מאשר להכיר במציאות. והנה הסיפור במלואו:
יצא והרכב שלי לא תקין והייתי חייב להכניס אותו למוסך היום, והמוסכניק שלי אמר שאני אקבל אותו חזרה רק ביום שלישי - מה שאומר שהיום אני לא אוכל להגיע מנתניה לבית שמש כדי להיות עם הילדים כמו כל שבוע. היא לא הייתה בבית כשניסית להודיע לה, אז ניסיתי להתקשר אליה לנייד.
יש סיפור שלם עם הנייד שלה - עוד מתחילת תקופת הגירושין היא החליפה מספר, ועשתה כל מאמץ כדי לוודא שלי לא יהיה את המספר שלה, כי באותם ימים כשהילדים היו צריכים להיות אצלי בשבת היא הייתה נעלמת איתם ואף אחד פתאום לא ידע איפה היא, והיא טענה שאין לה נייד בכלל. בכל מקרה, השגתי את המספר שלה בדרך-לא-דרך, והוא שמור אצלי למקרי חירום. לדעתי - זה אחד מהם. אבל כשהיא שומעת את הקול שלי בטלפון היא מנתקת מייד ולא עונה יותר, ואתמול כשהמשכתי להתקשר היא איימה עלי שאם אמשיך להתקשר למספר הזה היא תתקשר למשטרה. כשניסיתי להגיד לה שאני לא אגיע היום - מה שאומר שהיא תצטרך למצוא בייביסיטר, כי הסיבה היחידה שהיא הסכימה לסידורי הראייה כמו שהם היא שזה חוסך לה בייביסטר בימים בהם היא עובדת יום ארוך - היא ניתקה את הנייד והורידה את הטלפון בבית מהשפורפרת, כך ש"תפוס" כל הזמן.
אני לא מבין את זה - היא מעדיפה שהילדים יסתובבו בחוץ, יחכו לי ליד בית ספר וידאגו למה אני לא מגיע מאשר להתמודד עם המצב? כמה היא מוכנה לפגוע בהם כדי לפגוע בי?
גם ככה מצב הרוח שלי ירוד בגלל האוטו במוסך והכל, וזה ממש גומר אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
