אני קורא ולא מאמין.
ברור לכם מה קורה כאן, נכון?
מה חושבים בממשלה:
"התוצאות של מערכת החינוך בארץ מזעזעות, את מי אפשר להאשים? ברור שלא את המורים, הם שבתו עכשיו והנה הם חוזרים ללמד, אם נגיד שהם אשמים ירדו עלינו בתקשורת. להגדיל את תקציב החינוך אי אפשר, כי אין כסף, אז גם התקציב לא אשם. כנראה שחוק חינוך חובה אשם! הוא אשם כי הוא לא מכסה את כיתות סוף התיכון! בגללו תלמידי כיתה ח' נכשלים במיצ"ב!"
זה כל כך מגוחך שבא לי לצרוח.
אבל מצד שני אין מה להתפלא, הרי ההיגיון מזמן נגמר במדינה הזאת. אני מנסה לחשוב באיפה יהיה הכי נכון לתקוף את הסיפור הזה, אבל כל זוית שאני בודק לא מצליחה לתפוס את מלוא הזלזול שאני מרגיש לממשלה על ההחלטה הזאת. מדהים איך אנשים נהיים בורים כשמדובר בחינוך.
בואו נעשה תרגיל: כל אחד שיזכר בימי בית הספר שלו.
(אני יודע שחלק מהקוראים שלי עדיין בבית ספר, אז להם זה יהיה קל)
תנסו להיזכר במורה ממש מעולה שהיה לכם, ובמורה ממש גרוע. לכל אחד יש לפחות אחד מכל סוג.
עכשיו, מה היה ההבדל ביניהם? כמות השעות שביליתם איתם? המקצוע שלהם? הגיל שלכם? או אולי היחס שלהם?
מה שעשה את ההבדל הוא כמה המורה אהב את העבודה שלו. מורה שאוהב את העבודה שלו ומרגיש טוב במקצוע יהיה מורה טוב. מורה מדוכא שמרגיש שלא מעריכים אותו לא יתן את המקסימום. לא צריך פרופסורה בשביל להבין את זה.
אבל לממשלה יש פיתרון! במקום להתייחס למורים כמו שצריך ולהכיר בדרישות שלהם לכבוד, הממשלה שברה אותם בשביתה האחרונה. וזה, כידוע, תוספת אדירה למוראל.
הפיתרון למערכת החינוך נעוץ בשינוי רדיקאלי של המערכת, ואני שלחתי למשרד החינוך תוכנית לשינוי מערכת החינוך כך שתתאים לזמננו ולשינויים שחלו בחמישים השנים האחרונות. התגובה הייתה מייל בנוסח "קיבלנו, קראנו, תודה."
וזהו.
שום שינוי במערכת החינוך לא יציל אותה, כל עוד השינויים הם קוסמטיים. והשינוי הזה הוא קוסמטי.
חבל, כי המערכת כבר הייתה מוכנה לשינוי...
עריכה: מסתבר שקיבלתי פרו.
אני לא יודע למי אני חייב תודה, אבל תודה רבה.
עריכה שניה: מסתבר שכולם קיבלו פרו, ואני יצאתי אידיוט מתלהב. כל הכבוד לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
