אני למדתי במכללה פרטית, כך שאצלנו לא היו שביתות. נכון שקצת קשה לי להבין, כי גם כמורה לימדתי בבית ספר חצי פרטי, כך שלא שבתנו, אבל נראה לי שמשהו התפספס כאן.
כשהסטודנטים שובתים - כולם בעדם, כי סך הכל ברור שהם נלחמים לטובת העתיד, אם לא של כולנו אז לפחות שלהם.
כשארגוני העובדים שובתים - אנחנו בעדם, כי הם תמיד יראו בטלוויזיה את העובד שמקבל 3500 ש"ח על 12 שעות ביום, והמקרר שלו ריק, אז אנחנו רוצים שהם יצליחו לעזור לו.
כשהנכים שובתים - אנחנו כולנו בעדם, כי ברור לנו שהממשלה מתאכזרת אליהם, כי כולנו עברנו התאכזרות כזאת או אחרת בשלב כלשהו בחיים כאן בארץ.
אבל כשהמרצים הבכירים שובתים - זה סיפור אחר. שמעתי ראיון עם אחד ממנהיגי השביתה, והוא אמר שלהם מגיע אותו יחס כמו ועדים מקבילים אחרים במשק, והביא לדוגמה את חברת החשמל ואת מקורות. חברת החשמל ומקורות! שני ועדי העובדים החזקים במשק, שמקבלים שכר מהגבוהים במשק (לפי השמועה כמובן - לא יצא לי לעבוד שם), ואליהם הוא משווה את המרצים?
כלומר, השביתה הזאת היא על כסף. רק כסף, בלי שום מניעים אציליים מאחוריו. ולזה הציבור לא מוכן לתת תמיכה. כמובן שלא.
כשחברת החשמל מושבתת, מתחילות בעיות כמו שיבושי חשמל בכל חלקי הארץ, כשברור לנו שזה אמצעי לחץ על הממשלה. כשמקורות מושבתת, מתחילים שיבושים באספקת המים, שוב כדי ללחוץ על הממשלה. אבל כשהמרצים הבכירים שובתים - על מי הם לוחצים? על הסטודנטים. על קבוצת אנשים שהמצב שלהם גם ככה כל כך גרוע, שהם ממש לא צריכים עוד לחץ. הרי בישראל אין תמיכה לסטודנטים בכלל. סטודנט שניגש ללשכת תעסוקה ומבקש דמי אבטלה או עבודה בחצי משרה נרשם כסרבן עבודה, שהרי החצוף מעיז ללמוד ולנסות לצאת ממעגל האבטלה במקום לעבוד בשכר רעב. כשסטודנט מבקש השלמת הכנסה הוא מסורב, כי הוא "לא מנצל את כל פוטנציאל העבודה שלו", כי החצוף מעיז לנסות לשפר את מעמדו. ושלא נדבר בכלל על זה שהוא עוד חיים לשלם שכר לימוד שערורייתי, ביטוח לאומי, ארנונה, מיסים ושאר הטלים וחובות...
אז מילה לסיכום:
מרצים יקרים,
באמת.
תעזבו את הסטודנטים.
הם לא יצאו לרחובות במקומכם, הם לא יפגינו איתכם ולא ישתפו פעולה, כי הם שקועים במספיק צרות משל עצמם.
אז אולי די?