גרושים ושונים

אוי... חלום חלמתי ולא אדע פישרו.

בחלום, אני נמצא בבית כנסת. אני לא מכיר את בית הכנסת הזהף הוא אחד מאלה שאני הולך אליהם באופן קבוע, ומשום מה אני יודע שהוא בבני ברק. בית כנסת גדול, אבל המושבים מסודרים בו כמו בבית הכנסת הגדול בירושלים, כלומר בימה באמצע האולם וכל המושבים מכל הצדדים פונים אליה. בית הכנסת לא מלא, אבל רוב האנשים שם הם בני משפחה שלי וחברים טובים. השעה היא שעת בוקר, וכולם סיימו עכשיו תפילת שחרית. אני זוכר שבחלום אני שמח מאוד. מתחיל טקס. יש רב שעומד על הבימה ומעלים אותי אליו, ואז אני מבין שמדובר בטקס נישואין, ושאני מתחתן, ואני שמח מאוד. וחברים שלי עומדים מסביב לבמה ומחאים כפיים ושרים.

ואז נכנסת הכלה. מרחוק, כשהיא עומדת בקצה האולם, ומתחילה להתקרב, אני בכלל לא מזהה אותה. רק כשהיא מתקרבת לבמה, אני קולט פתאום שמי שמלווה אותה זאת אמא של גרושתי, חמותי לשעבר. זה נראה לי מאוד מוזר בהתחלה, אבל אני מחליט לא לתת לזה להרוס לי את מצב הרוח. אבל כשהכלה עולה לבימה לעמוד לידי, אני רואה שזאת גרושתי.

ואני עדיין מאוד שמח.

ואז מתחיל טקס הנישואין, כשפתאום היא עוצרת את הרב, פונה אלי ואומרת לי "אתה רוצה שיגידו לך מה לעשות? אני לא רוצה לעשות קניות יותר". ואני לא מבין מה היא אומרת, ומה זה קשור עכשיו, ושואל אותה למה היא אומרת את זה עכשיו, והיא רק אומרת "אתה שומע? צריך שזה יהיה ברור מראש! אני לא רוצה לעשות קניות יותר". ואני מתחיל לחשוב על מה זה אומר מבחינתי, ומתי אני אספיק לעשות ואיך אני אביא הכל הביתה כי אין לי אוטו, ובזמן שאני חושב על זה היא מתעצבנת ויורדת מהבימה ויוצאת מהאולם וכולם בהלם.

God, I need so much therapy.

וזהו. עכשיו בערך 6 בבוקר, ואני אחרי שעה של חוסר שינה בגלל החלום המשונה הזה.

אין לי מילים.

נ.ב. "מלחמה יומיומית" של אביגיל רוז. תפרגנו לעצמכם ותשמעו את השיר הזה.

נ.ב.ב. יש לי כבר שלושה מנויים. תודה רבה לכם.