כמה עניינים שהצתברו עם הזמן, אף אחד מהם לא מצדיק פוסט בפני עצמו:
בעבודה החדשה שלי יש שירותים משותפים לבנים/בנות.
זה מעניין.
אתם מכירים אותי ואת הדמיון שלי. מי יודע? אולי באיזו מסיבת פורים...
האפשרויות נראות לי.
אם היו שירותים משותפים כשעבדתי בירושלים במשמרת לילה, כבר הייתי יכול לדווח לכם על איך זה לעשות את זה בשירותים במשרד.
קיבלתי צו מילואים, ויום תחילת המילואים הוא היום האחרון בקורס ההכשרה שלי. דיברתי עם משרד הקישור שלי, והם אמרו "תגיע ותכנס לראיון עם המג"ד שלך, ואולי הוא ישחרר אותך". אין כמו אטימות צה"לית. למזלי, מקום העבודה החדש שלי מתחשבים מאוד, והם מוכנים שאת המבחן הסופי אני אעשה כשאני חוזר מהמילואים, ואני מקווה שזה אומר עיכוב של יום אחד ולא אחרי שבועיים מילואים. כי בינינו, לא נראה לי שאני אזכור משהו אחרי שבועיים שבהם אני מתקן טנקים.
אמא שלי טסה ביום רביעי לאנגליה, ואני נשארתי בבית לבד. טוב, כמעט לבד, כי אחי בצבא ואני מטפל בו ובבית. הקטע המצחיק זה שהוא נחשב חייל בודד, כי ההורים שלו בחו"ל, ועכשיו הוא אוסף מיליון טפסים שהוא צריך כדי לקבל מעמד של חייל בודד. אני מת על בירוקרטיה צה"לית.
בקורס שלי יש ארבעה ערבים. בצפירה אתמול הם עמדו. לא דום, אבל עמדו. די חיכיתי לראות מה הם יעשו.
זה מוזר, כי זה באמת לא נוגע להם.
התחלתי לחשוב על איך הם בטח מרגישים בעניין, אבל לא הצלחתי. כל קו מחשבה שדימיינתי נראה לי מגוחך.
רעיון, מישהו?
איזה בלאגן הפוסט הזה, הא?
אין ברירה, לפעמים צריך פשוט לנקות את הראש.
מחכה לתגובות ולמנוי עשירי, בסדר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
