גרושים ושונים

לא גרושתי, אל תהיו מצחיקים.

אורה, הג'ינג'ית הגבוהה בעבודה שלי שסיפרתי לכם עליה.

היא הגיעה היום לעבודה עם טבעת חדשה, עם אבן כל כך גדולה שאני בטוח שאם היא תיפול היא תעשה סדק ברצפה. וזה לא בהכרח בגלל שהאבן גדולה, כמו בגלל שהרצפה שלנו דקה. אבל בכל זאת, אבן גדולה, ולפי מה שאני מבין, די יוקרתית.

אז אני קצת שפוף.

בתגובה, אני שומע את "פיקששתי" של דני סנדרסון. סיפור חיי ממש. מכירים?

אם לא, תסתכלו כאן.

אבל תעזבו את זה - מה קורה איתכם? לא רואים אותכם, לא שומעים אותכם, מה אותכם?

אני מנסה לשמור על חזית אופטימית קשוחה ובלתי מתפשרת, ואפילו קיבלתי הצעת נישואים בטלפון מלקוחה צרפתיה שגם הבת שלה גרושה, והיא התעקשה להגיד לי (נא לקרוא במבטא צרפתי כבד) "גם בת שלי מאוד יפה, כדאי לך לראות, אני בא ליזראל איתה בעוד שבוע".

היא התקשרה מצרפת כדי לקנות כרטיסי טיסה אצל חברה ישראלית, והייתה איתי כמעט שעה בטלפון, כדי לוודא שהכרטיס אשראי הצרפתי שלה עובר ואין בעיות.

דרך אגב: שמתם לב פעם לאנשים שנותנים לכם שירות טלפוני בכל מיני מקומות? אם אני מתקשר ומקבל שירות טוב, לא בהכרח מעולה, אני מבקש לדבר עם האחראי כדי לשבח את הנציג. אין לכם מושג כמה זה מרים את מצב הרוח של הנציג, וכמה הוא יהיה הרבה יותר משתף פעולה בפעם הבאה שתתקשרו, במיוחד עם תבקשו אותו.

תנסו, זה עובד.

נראה לי שזה הכל להיום, אז תודיעו לי אם יש חדש, כן?

'תראות.