מישהי התחילה איתי. במועדון בירושלים. נשבע לכם.
עוד רגע הסיפור, אבל קודם, תמונות:
אז ככה, התחפושת עליה עבדתי כמו משוגע כבר שבועיים לא הייתה מוכנה בזמן, ולכן נאלצתי לסגת לתחפושת הגיבוי שלי:
וכאילו שזה לא היה מספיק גרוע, הסתובבתי עם אחותי:
ועם אחי:
כך שמראש לא היה לי הרבה סיכוי להתחיל עם מישהי בלי שהיא תמות במקום משוק וצחוק.
התחלנו את הערב בדירה של ידידה שלי, שם פגשנו ידידה אחרת ואת בעלה לעתיד (הם מתחתנים עוד שבוע) והוא קרא את מגילת אסתר עם ברכות וטעמים והיה נפלא. ואז קצת ווקדה, יין, בירה ומתחילים לחשוב לאן יוצאים. אבל בכל זאת, זאת ירושלים, אז בפורים יוצאים למדרחוב ולאיזור נחלת שבעה. היה מ-ד-ה-ים! אלפי אנשים, כמעט כולם מחופשים, הרבה מאוד בתחפושות ממש מושקעות, ובאופן כללי אוירה של המון כיף. אחותי טיילה איתנו קצת, אבל אז החליתה שהיא רוצה לישון וחזרה לדירה שלה, והשאירה לי ולאחי מפתח כדי שלא נעיר אותה כשאנחנו חוזרים.
יצאנו אני ואחי לצוד. מכיוון שהוא בשלבי פרידה מחברה שלו הוא החליט שהוא לא רוצה להכיר אף אחת, מה שאומר שתפקידו הוגדר מיידית למזהה מטרות בלתי נראה (ממב"נ). אבל הוא השתעמם מזה די מהר והלך לרקוד ולהקיא את כל העראק שהוא שתה, מה שדי השאיר אותי לבד.
התחלנו בפאב קטן ודי שומם בשם ג'ון סילבר, ועד מהרה הסתבר שהבנות שישבו על הבר שם שם בגלל שהם עובדות שם, ולא משום סיבה אחרת. אז שתינו סיבוב אחד (אני בירה, הוא פינק ליידי) ויצאנו משם מהר. משם רצינו ללכת לדאבלין הירושלמי המפורסם, אבל הכניסה הייתה מגיל 22, מה שאומר שאחי בן ה-19 נשאר בחוץ, אז לא נכנסנו. במקום, מצאנו מקום בשם "the Duke", שזה דאנס בר כשר, ומכיל בעיקר דתיים לייט, עולים חדשים מארה"ב ותושבי חוץ שמבקרים בארץ. למרות שגבו דמי כניסה, נכנסנו. בשעה 00:30 המקום היה בקושי חצי מלא, כך שהיה מקום לתמרן. שם עשיתי את הצעדים הראשונים. ניסיתי לפנות לכמה בנות ולהזמין אותן לדרינק (כמובן, לא כשהן ראו אותי מזמין מישהי אחרת), אבל כיבלתי שלושה "לא", אחד מבט מזועזע, ושני "לא, תודה" וחיוך של "אני כל כך מצטערת שאתה מכוער כזה".
לא נורא, החלטנו שיש מטרה לערב, אז ממשיכים!
משם הלכנו לכיוון הקפריקורן שזה הקריוקי באר החביב עלינו בירושלים, אבל אפילו בשעה 01:30 המקום היה שומם, אז לא נשארנו. נכנסנו לאיזה פאב אפלולי כל כך, שבקושי ראות את הבר, שלא לדבר על הבנות, שתינו שם קצת ויצאנו למצוא משהו לאכול. מסתבר שיש מסעדה יפנית כשרה למהדרין ממש ליד מתחם נחלת שבעה בשם "ג'אפאניקה", שעוד הייתה פתוחה ומלאה אנשים. הזמנו סושי וסשימי, ניסיתי להתחיל עם מלצרית (יש לה חבר), והיה ממש טעים. אהה, ושנאפס מלון גם היה להם.
משם חזרנו ל-Duke, שעכשיו כבר היה ממש מלא. הייתה מוזיקה שחורה מצויינת, והבר יושב ככה שהוא ממש משקיף על רחבת הריקודים, כך שיש נוף. אני לא רקדן גדול, כך שלא ממש רקדתי, אבל ניסית קצת לזוז עם הקצב וניסיתי להתחיל עם עוד שתי בחורות ("לא, תודה", ו-"אני רק מחכה לחבר שלי") כשאחי בא אלי ואמר שמשעמם לא, ואולי נזוז הביתה.
אמרתי לא שאני רק אסיים את הבריזר שלי ונלך. הוא הלך לרקוד עוד קצת, ולידי התיישבה המלאך. היא הייתה מחופשת למלאך, חמודה וקטנה, וישר שאלה אותי למה אני לא רוקד. אמרתי לה שאני גרוע בזה והיא אמרה שאין דבר כזה, כל אחד יכול לרקוד. שאלתי אם היא רוצה לשתות, והיא הסכימה שאני אזמין אותה לשוט ויסקי רק אם אני מבטיח שאני ארקוד איתה אח"כ. קולטים? לא יאומן. הקפצנו שוט ויסקי והלכנו לרקוד. רקדנו קצת, למרות שהרחבה הייתה מלאה ואנשים ניסו להידחף ולרקוד איתה כל הזמן, כי היא הייתה ממש חמודה. בכל מקרה, אחרי קצת זמן ירדנו מהרחבה, והיא אמרה שהיא חייבת לזוז, כי היא עובדת מחר. שאלתי אותה אם אפשר מספר טלפון, והיא אמרה שהיא לא מאמינה בקשר מקרי, ולכן אם אי פעם נפגש שוב היא תתן לי את המספר שלה.
קוראים לא אנאבל, דרך אגב, עולה מצרפת.
אפשר למות במקום.
וזהו, לא רציתי להרוס את הטעם הטוב של סיום הלילה הזה, ויאתי איתה החוצה, תפסתי לה מונית, וחזרתי לדירה של אחותי. שעת הגעה: 04:05.
קמתי בשעה 07:30, כדי להגיע בזמן לסעודת פורים אצל סבא וסבתא שלי.
מישהי התחילה איתי, אתם קולטים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
