גרושים ושונים

אז ככה:

אני רוצה להתקדם במקום העבודה שלי, ואני מאמין וחושב שמגיע לי - אחרי הכל, אני אחראי לילה, עובד בשיחות באנגלית, מאמן נציגים חדשים ובאופן כללי עושה כל מה שצריך - אבל יש נושא אחד שתמיד מאט אותי.

המשפחה שלי קצת מוזרה בזמן האחרון. שני הסבים והסבתות שלי כבר לא צעירים, ושאר המשפחה גרה במקומות מרוחקים, כך שאם הם צריכים משהו הם מתקשרים אלי. חוץ מזה, הגב עשה הרבה בעיות בזמן האחרון והייתי צריך לבטל משמרות פשוט כי לא יכולתי לקום מהמיטה, וכך יוצא שמי שאחראית על הקבוצה אליה אני רוצה לעבור אומרת לי שוב ש"חבל שאני מחסיר כל כך הרבה, כי הצוות שלה קטן והיא לא יכולה לקחת סיכון שמישהו יבטל וישאיר אותה תקועה עם כל העבודה".

אני שונא את זה.

זאת המציאות - החיים שלי מורכבים! זה לא שאני בורח ממשמרות כי לא בא לי לעבוד או משהו, אני לא מבטל משמרות סתם, אני עובד כמה שאפשר וקורה מידי פעם שאני מבטל משמרת.

אני רק צריך מישהו שיגיד "אני מוכן לקחת סיכון עליו" ואני אוכיח שאני שווה את זה, אבל מאוד קשה לשכנע מישהו לקחת סיכון במקום הזה. לא שאני מאשים אותם - גם אני הייתי חושב עלי פעמיים - אבל אני רוצה לחשוב שהייתי מנסה.

17:31

אני מנסה להירדם, אבל נשאר ער.

אני עובד משמרת לילה, אחרי שכבר הייתי משמרת קצרה הבוקר ואני לא מצליח להירדם. ואם אני לא מצליח להירדם עכשיו, זה אומר שלא תהיה לי שום בעיה להירדם במשמרת בשלוש בלילה.

בעיקרון, אנשים שעובדים לילה מתחלקים לשני סוגים - כאלה שיכולים לישון מתי שבא להם, וכאלה שלא ישנים בכלל. פעם הייתי מהסוג הראשון, אבל אני לאט הופך לסוג השני, ותקופת ההסתגלות לא קלה. אני מוצא שאני לא ישן יותר מחמש שעות בלילה וגם אז מתקשה להירדם, והלילה הולך להיות סיפור לא קל.

אז תאחלו לי בהצלחה - נתראה בבוקר אם יהיה לי כוח לכתוב.

אז עוד מעט היומולדת שלי (הלועזי הוא ביום חמישי הבא) ואני מתחיל לעשות כמה סיכומי שנה.

אחי חזר הביתה ביום ראשון לכמה שעות מהבסיס, רק כדי לעשות כביסות ולקחת ציוד למי-יודע-כמה-זמן שהוא יהיה בבסיס עכשיו, אבל הספקנו לקפוץ לקולנוע העירוני ולראות סרט טוב.

הסרט היה "יס-מן" של ג'ים קרי. סרט מ-ע-ו-לה! מומלץ בחום. באמת.

אני לא אהרוס את הסוף הדי צפוי מראש, אלא רק אסתפק בלהגיד שבאמצע הסרט תפסתי את עצמי חושב אם הסרט נעשה עלי.

והסוף שלו מתאים לי מאוד. אבל בינתים, החלטתי לקחת את עצמי בידים. אני כבר כמעט בן 31, והגיע הזמן שאני אמצא לעצמי כיוון בחיים. ולכן - החלטות:

1. 4 חודשים בערך עד לחתונה של אחותי. צריך להוריד המון במשקל. פחות פסטה, יותר פטריות וקוטג'. אני אוהב פטריות.

2. קיבלתי קידום קטן בעבודה. לא משהו גדול, אבל מספיק כדי להראות שחושבים עלי ברצינות שם. מסקנה - להמשיך להשקיע.

3. פורים. להתחיל לעבוד ברצינות על התחפושת. השנה אני הולך להפגיז. אני מת על החג הזה.

4. לכתוב כאן יותר. אני פשוט נהנה מזה וזה נותן לי הזדמנות לעשות קצת סדר בבלאגן שחוגג בראש שלי.

ובינתים - קטע ישן אבל מעולה. למי שלא מכיר את הסרט הבא, או שואל את עצמו "מאיפה מוכרת לי הילדה הזאת?" מדובר בג'די פוסטר, הרבה לפני קונטאקט או הסרט המופרע על הטיסה. תיהנו.

אני עדיין לא הבנתי איך מכניסים קטעים מיוטיוב אז תשתמשו בזה בינתים.

אז הנה אני, פחות מחודש לפני יום הולדת ה-31 שלי, ואין לי מושג לאן החיים שלי הולכים.

מאד מוזר לחיות מחוץ למסגרת הרגילה. שאר החברים שלי כבר נשואים, כמו שאני הייתי, לכולם יש ילדים והחיים שלהם נראים פחות או יותר סגורים.

אני שמן, גרוש, עצלן, עובד בעבודה בשכר קצת מעל מינימום, עם סיכויים קיימים אבל קלושים להתקדם, משלם מזונות, מחפש כיוון בחיים ומתנחם בתוכניות ריאליטי.

החיים שלי דבש.

אלוהים, כמה שאני שונא את השיר הזה.

בקיצור, קצת מדוכדך היום.

אני מצטער שאני לא מעדכן הרבה בזמן האחרון, אבל בהחלט אעשה מאמץ יותר רציני בעניין הזה.

בינתים, מה הופך חיים לחיים טובים?

ואוי ואבוי למי שיגיד כסף, כי האנשים הכי שמחים שאני מכיר הם גם העניים ביותר.

טוב, כמעט.

אני מנסה לראות מה אפשר לעשות בפחות משלוש דקות, מכיוון שזה הזמן שמוקצב לנו לשיחה עם לקוח בטלפון. זה ניסוי מעניין, אפילו מומלץ, אבל לא במקום העבודה. לדעתי שלוש דקות זה ממש לא מספיק, כי אם מתקשר לקוח שרוצה משהו שהוא טיפה יותר מהבסיסי ביותר, אז חרגתי מהזמן והסטטיסטיקות שלי ייפגעו. זה גורם לקצת חוסר רצון לשרת את הלקוחות, כי הם הורסים לנו את רמות השירות.

שאלה מעניינת, לא?

בשלוש דקות אפשר לזפזפ בכל ערוצי הטלויזיה של הוט (בדוק).

בשלוש דקות אפשר להכין חביתה,  אם כל המצרכים מוכנים לך ליד המחבת.

ומסתבר שבשלוש דקות אפשר לכתוב פוסט.

זמן כולל: 2:56.

אז בואו רגע ננסה לסכם את השבוע האחרון.

...

אתם יודעים מה? לא בא לי על השבוע שהיה. לא שהוא היה רע, בכלל לא, אבל בא לי לדבר על השבוע שיהיה יותר.

אני אמור לפגוש חבר טוב שלא ראיתי מיליון שנה, אני אמור להמשיך לעבוד על השיטה ועל העבודה החדשה שלי, והעברתי את אופני הכושר לסלון, ואפילו השתמשתי בהם במוצ"ש, כך שאת השבוע הזה אני מתחיל כמו שצריך.

זאת אומרת, חוץ כמובן מפיתה עם חביתה וגבינה צהובה שאכלתי לארוחת בוקר.

אוכל דיאטתי כולל תמיד לפחות אחד משלושת הגורמים הבאים, ולפעמים את שלושתם: מסובך להכנה, לא טעים כמו מטוגן ו/או לא מעורר תיאבון בכלל. מפתיע שאנשים שונאים דיאטות?

אני הולך להשקיע זמן על אופני הכושר, והייתי רוצה לאכול נכון כדי לוודא שאני אראה טוב בחתונה של אחותי במאי, אבל לא בא לי על אוכל דיאטתי.

הצעות?

ובנימה אופטימית זו, בדיחה יהודית ישנה ששמעתי השבוע שוב ונזכרתי כמה היא מצחיקה:

שני יהודים נפגשים ברחוב, ואחד שואל את חברו איך החתן החדש של בתו. "נורא ואיום", עונה החבר," הוא לא יודע לשחק קלפים, לא יודע לעשן ולא יודע לשתות."

"וזה נורא ואיום? זה מצויין!"

"הוא לא יודע לשחק קלפים וכל זאת משחק, לא יודע לעשן ובכל זאת מעשן, לא יודע לשתות ובכל זאת שותה!"

תמיד תהיתי לגבי סימן הקריאה בסוף בדיחות. הוא נודע כדי להדגיש שזה הפאנץ'?

כי אם הבדיחה צריכה הדגשה, היא כנראה לא מוצלחת במיוחד.

לא חשוב.

אני מתחיל משמרת עוד מעט, אז נשתמע אחורי זה? 

 נ.ב. - הסתפרתי. אני נראה פחות כמו אטילה ההוני ויותר כמו קוז'אק. ומי שלא מכיר את קוז'אק שיתבייש! אני לא מתכוון להסביר כל דבר! תחפשו בגוגל.