או יותר נכון הנעדרת.
מעשה בבחורה ששמה ברוסית קייטיסלבה (או ככה לפחות אני משער) ובעברית: קייטי.
שותפה של ידידה שלי.
נאה ביותר.
חמודה.
דבר ראשון שאני מסתכל בבחורה זה העיניים. הן היו כחולות ואני הייתי צריך מצוף כדי לא לטבוע.
הודעתי לידידה שלי שבכוונה שלי לצאת עם קייטי.
היא בתגובה וביוזמה אישית שאלה אותה מה היא חושבת עליי.
התשובה חיובית. היא לגמרי בקטע שלי.
YES!! who's the man?!?!?!
היא אמרה שאני נראה לה ממש חמוד, ושהיא נמסה מאיך שחייכתי אליה.
בניתי על זה שתהיה לנו יותר אינטרקציה בל"ג בעומר.
חשבתי שהיא תגיע למפגש עם החברים המשותפים, אבל מסתבר, ואני לא יודע איך לא חשבתי על זה קודם, שיש לה מעגל חברים אחר.
מה אני אגיד? ממש התבאסתי. חיכיתי כמה ימים טובים לזה!
ועכשיו אני בבעיה... כי צייד שלא מצליח לצוד, נשאר רעב.
ומה עשיתי בתגובה? ירדתי על פחית בירה מול החלון שלה.
האור היה דלוק.
קיוויתי אולי לראות אותה מציצה מהחלון, או יורדת למטה לזרוק את הזבל.
הגזמתי.
להיות סטוקר??? באמת??? אני רחוק שנות אור מלהיות עד כדי כך נואש.
ממש קריפי מצידי. אם היא היתה יודעת על זה, היא היתה זורקת עליי פסנתר.
העניין הוא שהיה לי משעמם והרגשתי בדידות כי אף אחד לא רצה לצאת היום.
אז כן, אני הייתי רומיאו וחיכיתי לה מחוץ לחלון, והיא היתה יוליה הנעדרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
