לפני חודשיים:
"בוא נשב ללמוד". הסכמתי.
מילא לקבוע לי שעה ולאחר לי, אבל להגיד לי שלא קבענו?! הגזמת.
כשפתחתי את הדלת התגלתה לפני בחורה רזה, שטוחה פלס, ולבנה. היה לה שיער שטני, בגדים פשוטים, מבט של עייפות, ופצעים על הפנים. המון מהם. ואם חוסר הטיפוח הזה אינו מספיק, היא באה ללא איפור, וגם לא עשתה שפם. אבל העיניים שלה, אוי העיניים שלה, מדהימות. הצורה שלהן מיוחדת, הן גדולות וחצי עצומות ובצבע כחול בוהק.
אנחנו לומדים, ואמנם הפנים שלה מעוררות דחייה, אבל אני לא יכול להפסיק להסתכל לה בעיניים. היפנטה אותי הבחורה.
בעקבות החוסר משיכה שלי אליה המעשה ההגיוני היה לא להתחיל איתה, אבל בכל זאת, חייבת להיות קצת אווירה זורמת.
בדיוק רציתי לקנות מקרר חדש ונראה לי שמצאתי את המומחית בקרירות.
מזה קרירות?? מלכת הקרח. אי אפשר לשבור את הקרח איתה. וניסיתי, באמת שניסיתי.
גיחוך היה יכול להיות טוב, אבל אפילו חיוך לא קיבלתי. כאילו אין לה שרירים בפנים.
טרן אוף רציני.
מאז הספקנו לללמוד רציני ביחד כמה פעמים.
והיום? היא צוחקת ממני, מדברים לא מצחיקים בעליל.
היום פתחתי את הדלת והעיניים יחד עם החיוך שלה הציפו אותי.
רציתי שתישאר אבל היא היתה צריכה ללכת.
אני חושב שהיא דלוקה עליי, או לפחות ככה הייתי רוצה להאמין. בעיקר בשביל האגו.
יהיה לי קשה לצאת עם בחורה אנטיפתית כזאת ולא מטופחת, אבל איפשהו יש בי "תקווה" שכשהיא רוצה, היא יכולה להראות מדהים ושהיא נפתחה אליי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
