זה היה לפני 4 חודשים אבל רק בשבועות האחרונים אני מצליח לעכל שנפרדנו. אני אומלל בלעדיה וחולם עליה בלילות.
היא היתה תמימה וקיצ'ית ומלאת אהבה, ושלי.
היא אהבה לישון איתי ביחד, להיות הכפית הקטנה שלי, ואני אהבתי לחבק אותה ולהצמיד את הגוף הקטן שלה אליי.
אהבתי אותה, כל כך אהבתי אותה!!!
איפשהו תמיד חיכיתי לטלפון ממנה, שתגיד לי שהיא לא יכולה בלעדי ושהיא הבינה שהיא טעתה ושהיא רוצה שננסה שוב. באמת קיויתי לזה. כן, גם אני יכולתי להתקשר והייתי עושה את זה, אבל השינוי צריך לבוא ממנה ואם הוא לא יבוא אז אין לנו מה לעשות ביחד. אחרי שהיא מחקה אותי מהפייסבוק, גם החברה הכי טובה שלה עשתה את זה. חשבתי שהיא מחקה אותי כדי לא לראות התראות ממני, אבל כשחברה שלה עושה את זה גם, אני מבין שאין דיבור עליי, שזה סופי, ואני לא רלוונטי.
לא העזתי להיכנס לפייסבוק של האקסית כי לא רציתי לראות תמונות שלה עם אחר. אני לא אוכל לסבול את המחשבה הזאת. לחברה שלה נכנסתי וראיתי אותן יוצאות ומבלות, והיא היתה כל כך יפה שזה כואב. איזה חיוך יש לה, חיוך אמיתי של אושר...
והחיוך הזה... כבר לא שלי.
נראה שהיא איכשהו הצליחה להעלים 3 שנים, שתגלה לי מה הסוד!
אני כל כך מתגעגע...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
