#31551 - אני רק מספר

או יותר נכון הנעדרת.

מעשה בבחורה ששמה ברוסית קייטיסלבה (או ככה לפחות אני משער) ובעברית: קייטי.

שותפה של ידידה שלי.

נאה ביותר.

חמודה.

דבר ראשון שאני מסתכל בבחורה זה העיניים. הן היו כחולות ואני הייתי צריך מצוף כדי לא לטבוע.

הודעתי לידידה שלי שבכוונה שלי לצאת עם קייטי.

היא בתגובה וביוזמה אישית שאלה אותה מה היא חושבת עליי.

התשובה חיובית. היא לגמרי בקטע שלי.

YES!! who's the man?!?!?!

היא אמרה שאני נראה לה ממש חמוד, ושהיא נמסה מאיך שחייכתי אליה.

בניתי על זה שתהיה לנו יותר אינטרקציה בל"ג בעומר.

חשבתי שהיא תגיע למפגש עם החברים המשותפים, אבל מסתבר, ואני לא יודע איך לא חשבתי על זה קודם, שיש לה מעגל חברים אחר.

מה אני אגיד? ממש התבאסתי. חיכיתי כמה ימים טובים לזה!

ועכשיו אני בבעיה... כי צייד שלא מצליח לצוד, נשאר רעב.

ומה עשיתי בתגובה? ירדתי על פחית בירה מול החלון שלה.

האור היה דלוק.

קיוויתי אולי לראות אותה מציצה מהחלון, או יורדת למטה לזרוק את הזבל.

הגזמתי.

להיות סטוקר??? באמת??? אני רחוק שנות אור מלהיות עד כדי כך נואש.

ממש קריפי מצידי. אם היא היתה יודעת על זה, היא היתה זורקת עליי פסנתר.

העניין הוא שהיה לי משעמם והרגשתי בדידות כי אף אחד לא רצה לצאת היום.

אז כן, אני הייתי רומיאו וחיכיתי לה מחוץ לחלון, והיא היתה יוליה הנעדרת.

האקסית שלי היתה בן אדם שונה לגמרי כשהיא היתה במחזור.

היא היתה עצבנית, חסרת סבלנות, רבה איתי על זוטות, רצתה לאכול אותי, וחרמנית בטירוף.

תמיד טענתי שעצם העניין שהיא במחזור לא מצדיק התנהגות קיצונית שכזו.

בנאדם חייב לדעת לרסן את עצמו גם במצבים קשים.

טעיתי.

עכשיו אני מבין.

הייתי דומיננטי, אני הוא שקבע את עתידי וגם את עתידה, אבל לא היתה לי בעיה להתרפס ולהיות רגיש יותר.

אבל לא הייתי רגיש יותר. אם כבר אגריסיבי יותר. אני עצמי לא יוזם ריבים ורציתי שתדע שלא משתלם לריב איתי.

רציתי שתדע שאפשר לדבר איתי ברוגע ובנעימות, וככה לפתור דברים ביעילות. מוח של אישה לא עובד ככה מסתבר.

דרמה.

דרמה.

דרמה.

לא מתאים לי דרמה.

כשאני לוקח ריטלין אני מבין. ההורמונים בגוף משתנים. פתאום אני לא חרמן. פתאום אני אדיש. פתאום אני רגיש. פתאום אני מזיל דימעה מדברים לא ברורים. אני אף פעם לא מזיל דימעה. גם כשנודע לי על הגידול פניי היו יבשות.

דן אריאלי כתב על מחקר שהוא עשה. הוא לקח חבורת גברים ושאל אותם שאלות מיניות כמו "האם היית מזיין אישה בת 60?", אחר כך גרם להם לעוררות מינית ושאלה את אותם השאלות. התשובות היו שונות לגמרי. ההסקה הברורה היא שהורמונים משנים מחשבה.

בכל פעם שנפגשנו כשהיא היתה במחזור, היא היתה חרמנית והיתה פשוט חייבת אותי.

אבל בשבילה מחזור זה מחזור, וסקס במחזור שווה אצלה לגילוי עריות.

אז הפיתרון היצירתי היה לעשות סקס יבש.

לא להאמין שהיא אשכרה היתה גומרת מזה פעם אחר פעם.

היא היתה טוענת שזה היה תרופת פלא לכאבי הבטן שלה. אהבתי את הרעיון.

לגעת בה ולמשש אותה, איך אפשר לא להתחרמן?

אז כך נוצר מצב שהיא היתה מסופקת ונינוחה, ואני חרמן בטירוף ואין מה לעשות עם זה.

מציצה או לעשות ביד לא בא בחשבון בגלל שקר דתי כלשהו.

למרות שיש לי פוביה נוראית מדם, אלו תמיד היו הרגעים שבהם הצהרתי שאני מוכן לזיין אותה כשהיא במחזור.

מגעיל משהו, אבל כמו שאמרתי, בזמן עוררות עושים בחירות אחרות.

פעם שכבנו ממש לפני שהיא היתה אמורה לקבל.

דפקתי אותה חזק, וזה באמת היה טוב יחסית לפעמים אחרות איתה.

כשיצאתי ממנה הייתי מרוח בדם והבנתי שהיא כבר קיבלה.

לא נגעלתי.

יתרה מזאת, את הקונדום זרקתי לפח בידיים חשופות. נישקתי אותה לפני ששטפתי אותם.

זאת אהבה.

יכול להיות שכן. אני רוצה להאמין שכן. לא יכול להיות שהייתי בזוגיות עם "סתם מישהי".

מה שאני חושב עליה באמת זה שהיא בחורה עם לב טוב (קריטריון מספר אחד אצלי), ושיש לה פוטנציאל אדיר שהיא לא מממשת אותו.

היא זורמת, יש לה חוש הומור, ומלאה באהבה.

לא עצמאית בחשיבתה. מושפעת קשות מסביבה משפחתית נטולת אינטרסים אנוכיים. את זה אומר אדם שהסתכל עליהם מהצד, ושהוא בעצמו בא ממשפחה שכל אחד בה חושב קודם על בני משפחתו לפני שחושב על עצמו. תמימה.

היא יפה.

שדיים לא גדולים, אבל מוצקים עגולים ויפים. אני לא בחור של חזה אבל יש לה את הציצי הכי יפה שאיי פעם ראיתי. ולא, הגודל לא משנה, העיקר שיעמדו.

הייתי נותן להם צומי תמיד.

הייתי מקרב אותה אליי באגרסיביות ומבעד לכל הבגדים הייתי מוריד לה את החזייה בשנייה וחצי, ודוחף את הראש שלי לחזה שלה. לפיטמה שלה. קוויקי לחזה. היא היתה מתה על זה.

היינו ישנים ביחד, והיד שלי היתה על החזה שלה. היא היתה מזיזה אותה, אבל הייתי מחזיר עד שהיא היתה מתייאשת. היא אהבה את זה אבל שיחקה איתי משחקים...

התחת שלה טיפה גדול בגלל מבנה העצמות שלה, אבל הוא היה ממש עסיסי ונחמד לנשיכה. חוטיני ישב עליה ט-ו-א-ו-ב!

רגליים רזות. ידיים רזות. שפתיים מתוקות. אף קטנטן. עיניים חומות. אוזניים נשיכות. שיער ארוך וכהה.

שיניים בולטות במקצת. צבע ציפורניים חסר טעם. לפעמים מזניחה שערות פנים.

סקסית.

אבל היא הסקס הכי גרוע שהיה לי בחיים.

זה לא הוריד מהאהבה שלי אליה.

כל יום צריך לאהוב את הבן זוג יותר ויותר. זה לא קרה. אחרי 3 שנים ביחד, הבנו שהאהבה שלנו גדולה אבל לא מספיקה בשביל להמשיך יחד בחיים.

זה גורם לי לאבד ביטחון לזוגיות הבאה: כמה זמן צריך להיות עם בנאדם בשביל לדעת שזה זה? שצריך לשאול את השאלה הגדולה?

נפרדנו מזמן. היה עצוב. התקשרת ליום הולדת שלי, איחלת לי מזל טוב, בשביל מה?

לא רציתי לדבר איתך, אמרתי שנסתפק באסמסים, אבל ידידתי הטובה אמרה  לי שכדאי לי לדבר איתך, לא כי אני רוצה שנחזור, לא כי היא רוצה שנחזור, אלא כי מעניין אותה למה יצרת איתי קשר.

שיחת סקס, בשביל זה התקשרת. ידעת טוב מאוד לגרור אותי לזה.

אפשר להבין אותך, עוד כשהייתי בן 15 ניחנתי "בכישרון" לעשות שיחות סקס. זה התחיל בתמימות ובצחוק עם מישהי שהייתי דלוק עליה, כאשר היא טענה שאני פשוט מצחיק אותה, והמשיך עם עוד בנות אחרות שפשוט חיכו לשיחות האלו. קלטתי שיש מצב שהן נוגעות בעצמן בזמן השיחות ושזה לא באמת בצחוק.

בשביל מה עשית לי את זה?! כל הפאקינג רגשות עלו לי חזרה. עכשיו אני מרגיש כאילו נפרדנו שוב.

ואיזו סגירות מעגל זו היתה. ישבתי שם, הבטתי במקום ההוא שנפגשנו. שרקדנו. שחיבקתי אותך ונהיה לי חם בלב. העיניים הירוקות שלך, שאח"כ ראיתי שהיו בעצם עדשות. ההתפלאות שלי שהיית בת 18. נראית פחות. השיער השחור החלק. השמלה הורודה. הגרביונים השחורים האטומים שעטפו רגליים רזות. החזקנו ידיים, ומעדת פה ושם במהמורות שהיו על הדרך. שיחזרתי את הדרך. סתם כאב לב.

זוגות נפרדים כל יום, זה לא אסון, אני יכול לבכות על מר גורלי או שאני יכול להסתכל על הזוגיות ובאמת לנסות להבין איפה היא נכשלה. היא צודקת, באמת היו דברים שהיו "מגיעים" לה יותר, אבל במצבי הנוכחי לא יכולתי לספק לה.

אמרת שמגיע לך יותר טוב. וכי למה ומדוע? איפה תמצאי מישהו יותר טוב ממני?! נכון, היו בעיות, אבל בחייך, תמיד התנהגתי אלייך כמו לנסיכה, אהבתי אותך יותר מהכל, תמכתי בך, הקשבתי לך, משכתי אותך קדימה, הייתי חבר טוב, הייתי שם בשבילך, נאמן, תמיד דאגתי לך במיטה לפני שדאגתי לעצמי. בתור אדם, אני בדרך לקריירה מבטיחה, ואחד האנשים היותר חריפים שאיי פעם תכירי.

אני אוהב אותך ויכול להיות שהייתי נלחם עלייך יותר, אם לא הייתי חושב שלי מגיע יותר טוב ממך.