חחחח טוב יצאתי מהאשליה שזה משנה למישו... חח נו שטויות...
בכל מקרה, מה קרה בזמן האחרון?
הממ... אהה כן, נכשלתיבמתמטיקה. אהההה. ובגלל העובדה המצערת הזאת, אני מבלה את כל שעותיי בלימודי מתמטיקה מייגעים אל תוך הלילה. הגעתי לדרגות שיעמום קשות יותר משל בני גורן עצמו. פיכס.
טוב נו, מחר הסיוט נגמר! מבחן מילואים! מקווה שיילך בסדר <ואף יותר>...
בקרוב ערב מגמה סגור, ואיתו יומולדת 16. <29 לינואר למי שלא זוכר... כלומר מי שלא היה לידי ב16 שנים האחרונות בהן אני מקשרת כל דבר ל-29 לינואר ומצווחת שיש לי יומולדת...>
כנראה שאני אהיה ב-3 קטעים שווים ביותר- אחד סולו שלי, ג'אז בלוז סווינג שווה שכזה... אחד של חן <שלי לשעבר...> עם הרכב שולט שאני עושה בו קול שני לחן, ועוד קטע עם מירי וגלי מי"ב שאני עושה בו קול שלישי, כרגע בצורה כושלת למדי. אז יהיה טוב. אלא אם כן יעיפו אותי מהקטעים, מה שעלל מאוד לקרות... חיחיחי
ועכשיו, לפינת הבהרה-
אנשים רבים מסתבר, סבורים שאני לחוצה והיסטרית. אני לא מבינה מאיפה הגיע לתודעתם של אנשים אלו דבר שכזה. אני אחד האנשים היותר לא היסטרים ולחוצים שאני מכירה. כנראה שאנשים מפרשים את העצבים והזעם הרב שאני נוהגת להוציא לכל עבר כהיסטריה. אבל זה לא נכון. אני מסרבת להיות מושפעת מכיתת המפגרים שלי. אני לא נלחצת ממבחנים. אני באה רגועה ושלווה, עם הרבה אנרגיות חיוביות, ואזאני רואה אותם, וקפיצה מהחלון נראית כאופציה מלבלבת למדי. ואז הם מתחילים לתקשר איתי- מתי הרצל מת?!?!?!?! כמה זה 2 אטומי חמצן ומימן??!?! מזה זווית קריטית?!?!?!? והנה הרוגע ושלוות הנפש שלי מתחלפת במחשבות עמוקות שכוללת קרוואן מלא בפאקצות וחומר נפץ, ואז אני נזכרת שזה לא יעבוד כי חבל על הזמן שלי בכלא, אז אין ממש מה לעשות נגד זה. ואז לחץ הדם עולה, הוריד במצח מתנפח והצד העירקי שבי יוצא החוצה. כמובן שזה בצורת צווחות של צ'ינצ'ילה דרוסה אבל שטויות. בכל מקרה, הסיכום הזה נועד להסביר את הנקודה הפשוטה- לא תעצבנו אותי, אני לא אתעצבן. או יותר נכון- לא תעצבנו אותי, אני אחפש מישו אחר שיעצבן אותי ואז אני אתעצבן ממנו. כי מה לעשות, בלי הומור עצמי והרבה קיטורים, אני פשוט לא אותו הדבר. =)
הפוגה: אני מדריכת משצ"ים עם דנאל!!!!!!!!!!!!! יאאאאא!!!!!!!!!!!!! =)=)=)
אבל למרות כוחות האופל שסובבים אותי, בכל זאת יש הרבה אנשים טובים שאני יכולה להתנחם בזרועותיהם (או על גבם כשהם עושים לי שק קמח) בזמן הפסקות. ההפסקה, היא תמצית היום! היא הסיבה לקום בבוקר! היא משמעות החיים! טוב הגזמתי. אבל דשא זה כיף. אז רק רציתי להגיד תודה לאנשם שמוכנים לסבול אוי ומנתבים את אי השפיות שלי למקום שמח, חיובי ומקפץ ולא למשבר פסיכופתי. וסליחה שאני אוכלת לכם את כל האוכל שאתם קונים בקפיטריה....
אתם אנשים טובים אתם. =)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
