טיפשות זו לא מילה, זאת דרך חיים!

השבוע הראשון של המש"צים נגמר, והנני כאן בביתי החמוד והנפלא שהתגעגעתי אליו אנושות.

ללא ספק, היה כיף אדיר להדריך. בעצם, זה מעבר לכיף. זה חוויה חינוכית אפשר לומר. למדתי מזה המון.

יש לי חניכים חמודים ביותר, והצוות הדרכה גם אחלה. בקשר לצוות של הקבוצה שלי, מממ... הוא צוות... המממ... מעניין. כן. ללא ספק. ועדיף שאני לא ארחיב במילים :)

מבחר חוויות שיהיה לי קשה לשכוח:

1) גרמתי ל-5 או יותר חניכים להיתקע בעצים בעיניים עצומות כי התבלבלתי, כרגיל, בין ימין לשמאל.

2) חניך אחד התכוון להגיד "זונה" והוא אמר "פרוסטטה" ונקרעתי מצחוק במשך שעה ארוכה.

3) יונתן, המש"צ הכי בוגר בצוות, ואחד האנשים שאני יותר מעריכה, גרם לי להצליח ללטף סוס, מה שלקח לו הרבה זמן ושכנוע.

4) החניכים שלי כל כך שמחו שהגיע תורם לעשות תורנות מטבח שהם המציאו על זה שיר.

5) המורה לשל"ח המבוגר שמלווה איתנו הריץ בדיחות מוות עם החניכים כשהיינו בבית קברות.

6) מי שמדריכה איתי, מסתבר, מאמינה אדוקה בפולחן אישיות, אז היא המציאה לעצמה מורל וגרמה לכל החניכים לשיר אותו במשך כל אחת משעות היממה.

7) בערב החברתי שצוות ההדרכה אירגן נאלצתי לחבוש פיאה ורודה זוהרת ועצבנית, בזמן שאני מנהלת מכירה פומבית על מים ובמבה עם עוד מש"צית.

8) אחת החניכות, תודה לאל לא מהקבוצה שלי, פונתה פעמיים לבית חולים, ובזמן אחד המסדרים חניכה אחרת התעלפה. ועל זה ייאמר- קורס בריא.

9) הקבוצה שלי זכתה במקום ראשון מורל באחת מארוחות הערב.

10) הייתי כל כך גאה בקבוצה שלי, שהעליתי אותם ברמה אחת של אינטיליגנציה ולימדתי אותם איך עושה ירמוך.  

11) הקבוצה שלי גנבה את כל הפטרוזיליה של שאר הקבוצות בקורס.

12) נוכחתי לדעת איך באמת מכינים את האוכל בקורס, וזה לא מחזה נעים. זה קצת מטריד לגלות שכל רצפת המטבח/ מחסן מכוסה באופן תמידי בשמן עמוק ודבורים.

בכל מקרה, היה שווה במיוחד. ועכשיו יש לצבור כוח ולהתכונן לדבר הגדול הבא- הגיחה.

בינתיים המצב נראה מבטיח, אני די אופטימית. יהיה יופי.

מסר לאומה- התגעגעתי המווווווווון לכולם!!!! טוב להיות בבית לשם שינוי :)

יום יופי,

נתליה.