אני מתארת לעצמי שכבר הצלחתי לאבד את קהל הקוראים הנרחב שלי, אבל כדי למנוע עוד התדרדרות מסוכנת בתכלית, החלטתי לחזור, ולו רק לכמה שורות מסכנות.
ובכן, בימים טרופים אלו אני מוצאת את עצמי יושבת שוב מול מסך המחשב ומחרבשת גיבוב מילים חסר כל מסר ריאלי או פואנטה כלשהי. אבל, לפחות יש בזה חן ומילים גבוהות.
מה לעזאזל עובר עליי????
בכל מקרה, איפה הייתי... טוב באמת שאין לי משהו יותר מדי חשוב לכתוב... אז אני אמצא על מה להתלונן. שנייה אני חושבת... רגע... אה... וואו מה קורה לי? אין לי השראה יותר? העולם נהיה... טוב?????
חס ושלום.
טוב נו ניזכר במשהו בהמשך.
אני צריכה למצוא רעיון לפרוייקט שתורם לקהילה. אז אם במקרה את/ה קבילה במצוקה, אנא צור/צרי עמי קשר.
בסוף אני אמצא את עצמי עושה פרוייקט הכחדת סנדלים תנ"כיות או משהו... אני כבר רואה את זה קורה.
יש לי אימיול!!!! כן, אחרי זנים רבות של חיכייה וציפייה, גם אני, נתליה הקטנה, התחברתי לרשת העולמית ונכנסתי לעסקי השיתוף. או האושר העילאי. אני יכולה לשמוע מוזיקה שהיא מעבר לרמיקסים אכזריים לשירים משנות ה-80 בגלגל"צ! כמה נפלא, חלום חיי (אחד מיני רבים) התגשם!
כרגע הפלייליסט הטרי שלי מגוון ביותר, ומכיל הרבה הרבה ג'אז, בעיקר למטרות השכלה (ככה זה כשלומדים מוזיקה), ועוד כאלו ואחרים. אז מה עם המחשב נתקע כל 5 דקות, אף אחד מהמשחקים של אח שלי לא עובדים ואמא לא יכולה לשלוח אימאיילים לאח שלה שהיא לא ראתה כבר 5 שנים?? לפחות אני מרוצה. :)
התקבלתי להרכב ג'אז של המגמה. ועוד להרכב טוב! ייאאא :)
ובנימה אופטימית זו, נסיים את הפוסט חסר כל המשמעות או הפואנטה עלי אדמות הזה.
בברכת שנה יופי וגם אחלה לכולם.
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
