היצירתיות שלי הלכה לעזאזל. זה מה שמסביר את הכותרת.
בכל מקרה, חזרתי מחופש סוכות לבצפר, אני כבר שבוע חסרת חופש. וזה קשה.
כל השבוע היה קטן ומטופש, לא עשיתי יותר מדי... ואולי בעצם כן אבל אני לא זוכרת... נו הייתי שקועה בפנטזיות על החופש...
ביום חמישי נסעתי לפתח תקווה לפעם החודשית שלי <כן כן, מותר לי לישון אצל שלומי פעם בחודש :( אמצעי מניעה מקורי של ההורים שלי... חחח>. לא עשינו שומדבר מיוחד... סתם היינו בחדר שלו והכל, אבל מה שכן, יצא לנו לראות ערוץ 10 והיה שם תמנון! פיכסה! ו..ו... הוא היה בסיר... ובישלו אותו... וזה היה נורא.... תמנונים זה לא טוב. עוד טראומה לרשימה.
אחרי זה ראינו אהבה זה כל הסיפור, כאילו אני ראיתי ושלומי נרדם מרוב שיעמום....
יום שישי- היה שווה ביותר. הלכתי בערב לסרט עם חסידה תום איילת עודד נירצור, ל"תפוס ת'כריש", שזה אגב אחד השמות המתורגמים היותר גרועים ששמעתי, וזה פשוט גורם לסרט להשמע מסכן, וזה סרט ענק!!! אז לא ללכת לפי השם, זה אחלה סרט, מצחיק ביותר ומומלץ בחום!
אחרי זה היינו קצת בידלה הריקני במיוחד וחסידה באה לישון אצלי.
שבת- חסידה הרגישה את המוות קרב <כאבה לה הבטן רצח> והלכה מוקדם מוקדם הבייתה. אני, בצהריים, מסיבה מאוד לא ברורה הלכתי עם הוריי היקרים למפגש של אטלנטה. ומה זה לעזאל אטלנטה אתם שואלים את עצמכם <או יותר נכון אני שואלת את עצמי כי אני היחדיה שאשכרה קוראת פה...>, ובכן, זוהי קבוצה מוזרה ונידחת מהשכונה של אבא שלי בארגנטינה, שכיום מצויה במשו כמו ליגה ג' ויש לה יותר שחקנים מאוהדים. אגב, אבא שלי ממש לא אוהד אותם, הוא עבר מהפך והפך לאוהד ריבר בגיל 12. קיצר, היו כמה משפחות של ארגנטינאים מאושרים ומקפצים, דגל עעענננקקק של אטלנטה, ואפילו כלב עם חולצה של אטלנטה. אהה ובל נשכח את שיר האוהדים הנפלא והיחיד שקיים שהתנגן ברקע כל הזמן. טוב נו לפחות הייתי עם גבריאלה....
בערב חזרתי הישר לתוך מחברת ביולוגיה <מבחן ביום רביעי> והיה פיכסה ברמות. הרמתי טלפון למוריס, המורה שלי לשל"ח, והוא הודיע לי שאני מדריכה בגיחה השכבתית את מב"ר.... אהההההה.... רע! רע! רע! מוות! התאבדות!
ראשון- נכנסתי למב"ר ולא היה כזה נורא... די שרדתי... היה פסדר... יהיה פסדר.... אני חיה..... חוצמזה... לא היה שומדבר מעניין היום... סתם בצפר....
ולנושא אחר לגמרי:
חביתה!
טוב נו אין לי באמת עוד נושא לכתוב עליו. אז כאן נגמר הפוסט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
