בערך רבע שעה אחרי תחילת הנסיעה נשמעה יללה. שלוש שניות אחר כך נשמעה עוד אחת. הסתכלנו זה על זה קצת בהלם, ואז הוא אמר "נראה לי שיש חתול באוטו". המשכנו להאזין ואז כבר היה ברור שלא רק שיש חתול באוטו, אלא שהקולות למרבה הזוועה מגיעים מקדמת האוטו, כלומר מאזור המנוע.
אי אפשר היה לעצור באותו רגע, והיה עוד כ150 מטר עד שאפשר היה לעמוד בצד. אלה היו 150 מטרים מאוד ארוכים שבהם קיוינו שהיללות לא יפסקו.
עצרנו, פתחנו את מכסה המנוע ובפינה הימנית מאחורה הצטופפה לה גורה טריקולורית כבת ארבעה חודשים. ניסיתי לתפוס אותה, אבל היא זינקה אל תוך קרבי האוטו, יצאה מלמטה וברחה בריצה. בדרך היא חלפה לייד כלב חמור סבר שנהם לעומתה, אבל גם ממנו היא ברחה.
חוץ מהעובדה שעכשיו היא תצטרך לגור בגבעת שמואל ולא בקריית אונו, נראה לי שמצבה בסדר.