עניינימים

אתמול, ואני אתלה את זה בנסיבות הורמונליות כי אני יכולה, אכלתי קערה של דגני הבוקר סמקס של קלוגס. סמקס, למי שלא יודע, זאת גרסת הקלוגס לשלווה הישנה והטובה. שלווה זה אחלה, אחד מהחטיפים האהובים עליי בכל הזמנים, אלא שהסיבה שכל ארגוני הבריאות האמריקאים הוציאו חוזה על הסמקס האלה היא שיש בהם כמות עצומה של סוכר. עצומה! זה קודם כל חבל, כי באמת מדובר במתיקות מוגזמת והייתי מציעה להורים שקונים לילדים שלהם את הדגנים האלה, ללכת על המוצר הישראלי (נדמה לי שעכשיו זה נמכר בתור "פה גדול"), שהוא גם פחות מתוק וגם כמדומני יותר זול.

אלא מה? שתכולת הסוכר העצומה היא הדבר הבעייתי היחיד בסמקס. יש שם יחסית (יחסית לדגני בוקר של ילדים) מעט קלוריות, 397 ל-100 גרם כמדומני, ומעט מאוד שומן. אם תשוו אותם לדגני בוקר ילדותיים ממותקים אחרים תגלו שהאחרים הרבה יותר שמנים וקלוריים, ונכון שיש בהם פחות סוכר, אבל גם הפחות הזה הוא לא מעט.

כל זאת ועוד הביא אותי למסקנה שתזונה זה עסק סופר מסובך. אין לדעתי שום דבר שהוא טוב מוחלט או רע מוחלט, וצריך לעשות חישובים מסובכים של מה הולך עם מה ומה לא הולך עם מה (ברזל עם סידן, למשל), ובכלל כדאי להיות יותר רגועים בנוגע לעניינים האלה, כי הדבר שהכי קרוב לרע מוחלט זה סטרס.

אגב, הסמקס האלה, שהיו טעימים אך כאמור מתוקים בטירוף (אכלתי בלי כלום), עשו לי מייד אחרי האכילה גל חום עצום שהתחלף בבחילה. הסוכר לא נתן לי יותר מדי אנרגיה ואחרי שעה נרדמתי.

עדכון: נמצאה האבידה, שנמצאת בכל מקום חוץ מאשר בשופרסל. אכן אריזה צהובה. עכשיו רק צריך לחכות שיהיה מבצע.