עניינימים

רק כשירדתי מהאוטובוס בר"ג גיליתי שצרור המפתחות שלי נשאר בתא הכפפות של מ', שם הוא הושאר אחרי שהלכנו אתמול בערב לראות סרט גרוע.

היעדר המפתחות גרר שורה של תקלות. ראשית, לא הייתי יכולה להכנס הביתה ולתת סטרואידים לשבתאי ואוכל ומים לו ולנוגי. זה כנראה לא כזה קריטי, כי מה שנשאר מאתמול אמור להספיק, ובכל מקרה אגיע לשם אחה"צ. בעייה נוספת באי היכולת שלי להכנס הביתה היא שעכשיו אני עם החולצה מאתמול. מזל שמכנסיים החלפתי אצל מ', אחרת בכלל היו מסתכלים עליי מוזר.

נסעתי לעבודה, אך גם שם היעדר הצרור נתן את אותותיו, ועכשיו אני לא יכולה להכנס לחדרי (הפוסט נכתב ממחשב זר שהשתלטתי עליו) עד שיבואו אנשים אחרים שיוכלו לפתוח לי. אם היה זה יום נורמלי, הייתי אומרת שלא נורא, הולכת לארומה ומעבירה שם את הזמן עם ספר וקפה. נו, כמו שאתם מתארים לעצמכם, דווקא היום לא לקחתי איתי ספר.

בקיצור, כמאמינה בגישת ה"יום יפה רואים מהבוקר", נראה לי שהיום הספציפי הזה כבר לא יהיה יפה. אם תשמעו על פיגוע באזור דיזנגוף סנטר בין 9:00 ל-11:00, אל תתפלאו.

עדכון 12:15: ובכן, דיזנגוף סנטר עדיין עומד על תלו, הסרט החדש של סם מנדז מאוד יפה ויש לו פסקול מעולה, וכפיצוי על עוגמת הנפש שלי קניתי חולצה חדשה. ככה שאהיה זהירה ואגיד שאולי בסך הכל היום הזה יתגלה כיום ממוצע.