עניינימים

בחמישי בערב הבחור נסע לחו"ל. לראשונה מזה עשרה חודשים חזרתי לישון לבד והביטוי הראשון של זה הוא בחלומות שלי. פתאום חזרו לי כל החלומות החרדתיים שלי (לא שהם נעלמו לגמרי בעקבות העובדה שיש מי שישן לצדי, אבל הם הצטמצמו מאוד). לא מדובר בחרדות שקשורות דווקא אליו, אלא באופן כללי לחרדות שלי בחיים.

הלילה, למשל, חלמתי שאני צריכה להכין עבודה לאוניברסיטה. הכנת עבודות זה הסיוט הכי גדול שלי. בגלל הפרעות הקשב והריכוז הלא מאובחנות שלי (תזכורת לעצמי: לצפות בסדרה של דנה ויס שעולה ביום חמישי בערוץ 2) אני לא מצליחה לבצע את הפעולה הפשוטה של סיכום חומר, כי אני לא מצליחה להחליט מה יותר חשוב ומה פחות. את התיכון הצלחתי איכשהו להעביר עם המגבלה הזאת, אבל באוניברסיטה זה כבר היה בלתי אפשרי.

בלילה שבין חמישי לשישי חלמתי שאני לא מוצאת את הנעליים שלי ולכן לא יכולה לעלות למגרש ולשחק. אני לא זוכרת באיזה מגרש בדיוק מדובר, נדמה לי שבייסבול (אם כי כמו שהמטס נראים עכשיו, הייתי יכולה לעלות לשחק איתם גם יחפה).

ובין לבין יש לי את החלומות הרגילים שבהם כל מיני אנשים רוצים להרוג אותי.

וחוץ מזה החתונה שנתנה לי מוטיבציה לרזות קצת היא ב-25.8 (צרה גדולה לכשעצמה, כי זה אומר שלא אוכל להיות באצטדיון ר"ג במשחק של מכבי חיפה), ואחרי שקצת התרשלתי לאחרונה בדיאטה שלי והפסקתי לרדת (אבל גם לא ממש עליתי), החלטתי לקחת את הדיאטה ברצינות בשבועיים וחצי הקרובים. טוב, אולי חצי ברצינות. היום אני מנסה משהו שדומה לדיאטת לחם. קניתי כיכר לחם קל של 34 קלוריות לפרוסה, והקצבתי לעצמי לאכול מקסימום 10 פרוסות היום, מרוחות בגבינת שמנת 5% וזה בנוסף ליוגורט עם כפית דבש וזרעי פשתן טחונים קודם, תפוח שניים ומלפפון שניים. בינתיים אני עוד שבעה מהיוגורט.