לקראת החגים הבאים עלינו לטובה החלטתי לשכלל את נטייתי שלא להתנהג על פי הנורמות המקובלות. הייתם חושבים שההחלטה שלא להביא ילדים לעולם היא הבעיטה האולטימטיבית בכל המה שצריך לעשות, אבל מתברר שיש נושאים שבהם עדיין אני צריכה להשתפר (אולי בגלל שבנושאים האלה ההקרבה והסבל שבעקבותיה לא גדולים כל כך כמו במקרה של ילדים).
אניוויי, כשאמא שלי אמרה לי שלארוחת החג דודה שלי, המארחת, אמרה שהיא תשמח אם אביא עוגה, שלחתי אותה לברר האם באמת נחוצה בשולחן החג עוגה. זה היה כי דקה קודם היא סיפרה לי על קיטורי המשקל של אותה דודה וההחלטה שלה לנסוע לאיזו חוות בריאות מייד כשיסתיימו החגים, וכי אני עצמי מעדיפה שלא יהיו לי פיתויי עוגות מול העיניים. אז שאלתי, כדי לברר האם העוגה באמת נחוצה, או שזה רק כי צריך שתהיה עוגה.
עוד לא קיבלתי תשובה.
שבת שלום ותיזהרו ממטוסים שמתקרבים לבניינים גבוהים.
עדכון: בסוף אכן התברר שאין צורך בעוגה, אבל התנדבתי להכין את הקינואה הצבעונית והמעולה שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: