עניינימים

ליעם אזולאי יגב (אני כבר לא בקיאה בשמות הכותבים במיקסר. זה שם אמיתי? אשה אמיתית?) כותבת היום ביקורת על סרט התעודה של רוזארנה ארקט "מחפשים את דברה ווינגר". א"י די קוטלת את הסרט. לאו דווקא בצדק. אחת הטענות המרכזיות של א"י היא שארקט מתעלמת מהעובדה שיש בעולם נשים שהן לא שחקניות קולנוע, אבל הנשים האלה יכולות לעבוד בחצי משרה וללכת הביתה ב-16:00 כדי לטפל בילדיהן, בניגוד לשחקניות קולנוע. כלומר, לנשים שהן גם אמהות ורוצות לגדל את הילדים שלהן בעצמן ולא להפקירם בידי מטפלות ואומנות יש בעייה להמשיך ולהיות שחקניות פעילות בסרטי קולנוע. נכון שאותה בעייה קיימת לכל אשה עם קריירה רצינית, אבל ארקט היא שחקנית והיא לא מתיימרת לייצג את כל הנשים בעולם.

אבל לא בגלל זה הפוסט הזה עלה. בהמשך הביקורת מציינת א"י שש סיבות בכל זאת לצפות בסרט. הנה הראשונה שבהן:

"יש מלא סלבס שכיף לראות: שרון סטון, רובין רייט, הולי הנטר, ונסה רדגרייב, עמנואל ביאר, סלמה הייק, לורה דרן, פטרישיה ארקט המדהימה, פרנסס מקדוקמונד ואדריאן שלי (השתיים האחרונות אהובות עלי במיוחד)."

אהה, בתור שחקנית שאהובה עליה במיוחד אפשר לצפות מא"י שתדע איך קוראים לפרנסס מקדורמנד.