השבוע הזה הולך להיות מתיש בצורה יוצאת דופן, וכך גם שלושת השבועות שאחריו. לא יודע אם בכלל יהיה לי זמן לעשות דברים שאני נהנה מהם (כמו להיות פה, למשל). את אשתי, לדוגמה, אני רואה רק בחלום ובזכרונות. באמת היום אני צריך להתקשר ולבטל את ארוחת הצהריים שנקבעה לי עם ה Warner Bros. Senior vice president of Home video dept. מחר אני אוכל ת'לב, לא ת'לאנץ'.
לא נורא. הקריירה נוסקת, וזה מה שרציתי.
התמונות שלפניכם הגיעו מעיירה זנוחה בשם BOMBAY BEACH, שלחופי SALTON SEA. העיירה מרוחקת 20 דקות מהישוב הקרוב (שהוא גם מוזנח וחצי נטוש). בקיץ החום שם מגיע לרמות שלא יתוארו. כשהיינו בים החלטנו לסוע אליה רק כדי להרגיש שהיינו בבומביי, וכשהגענו מצאנו GHOST TOWN נושמת – ישוב קטן שנראה כמו מעברה: מכוניות ישנות על בלוקים בכל מקום, זבל, צמחייה פראית שכובשת את דרכי העפר (כבישים? בחלום!). הדבר המוזר ביותר היה שהעיירה יושבת ממש על חוף הים אבל לא ניתן לראות את הים ממנה: סוללת עפר גבוהה עמדה בין שורת הקרוואנים-בתים האחרונה ובין הים. בעזרת כוחות הסוס מצאנו דרך לעקוף את המכשול, ונגלה לעינינו מחזה מדהים. במרחק של כמה עשרות מטרים מהים עמדו להם שרידי בתים, קרואנים ושלדות אוטובוסים. כנראה שהים הציף את החלק הזה של העיר באחת השנים הגשומות ותושבי העיר פשוט נטשו את בתיהם. הצונאמי הקטן באמצע המדבר בקליפורניה.
תזכורת קטנה לגודלו של הטבע מול אפסותו של האדם, ולאורכו של הזמן מול קוצרה של התבונה.
כורסה עם נוף לים
בינינו, אם אתה גר באוטובוס אז הטבע בעצם עושה לך טובה שהוא מוציא אותך משם
ברקע: הסוללה ששומרת ששאר העיירה לא תיראה ככה.
על קיר הבניין כתוב: PARKING RESERVED FOR HARDWARE STORE, החנייה שמורה למבקרי חנות חומרי הבניין. עכשיו כבר מותר לחנות איפה שרוצים (אבל רצוי להגיע עם 4X4)
קרדיט משותף: צילמנו שם המון, אני וזוגתי.
יום טוב ושלא תדעו!
N
בבלוג זה
בכל הבלוגים
