|
קטעים בקטגוריה: kus.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 דברים שרציתי לומר
דברים שרציתי לומר
טובה,
דבר ראשון, אנחנו בסדר. הולך טוב בעבודה, החיים לא רעים. זהו, עניתי. את לא צריכה לשאול. אפילו בשלבים הסופיים של המחלה תמיד הקפדת לברר שהכל טוב אצלנו. בשיחת הטלפון הלפני-אחרונה שלנו עודדת אותי. יהיה בסדר, אמרת, כשתחזור מהביקור בארץ בטח תמצא עבודה מעולה. חולת סרטן סופנית מעודדת את אחיה הבריא.
יש לי מיליון דברים להגיד לך. כמעט כל יום אני רואה/ שומע / נחשף למשהו שאני פשוט חייב לספר לך. ראיתי תמונות של תינוקת שדומה ל SHREK, אני מסתכל בראי ורואה רק את FAT ,
BASTARD. אם את קוראת את המחשבות שלי, את בטח נקרעת מצחוק. נולדה לך גם אחיינית חדשה בסניף ברצלונה של המשפחה. מתוקה כל-כך. קראו לה יעל, שזה במקרה גם השם השני שלך.
בטח תשמחי לדעת שיצאנו אתמול בערב לארוחת ערב צמחונית. חשבתי שביום השנה אפשר ליום אחד להקריב את תאוות-הבשרים שלי. זו מסעדה שאני עובר לידה כמעט כל יום, ותמיד חשבתי לעצמי שזה יהיה מקום נחמד לקחת אותך כשתבואי לבקר. כמה שטעיתי. אורז חום קשה ועבש, ירקות בשני מצבי צבירה: פוסט-פריזר ופוסט מיקרוגל. אשתי קיבלה קערת איכס מצופה בשתי גבינות פלסטיות. בכל זאת, אני יודע שאם היית באה איתנו היית נהנית, ולו רק מהחינניות של לראות אותי מוותר על בשר. (ובטח גם היית נופלת על משהו טוב בתפריט).
רציתי גם לומר לך שאני חושב שאת גיבורה. מעבר לזה שאני לא מסוגל אפילו לדמיין מה עברת, ולא מאחל את זה לאף אחד. אני באמת מאמין שניצחת את הסרטן, ולא הוא אותך. היית חזקה לכל אורך הדרך ונלחמת עד נשימתך האחרונה. שנתיים פלוס של מאבק עיקש. 13 סיבובי כימותרפיה, סבב הקרנות, עוד סבב כימותרפיה אגרסיבית, השתלת מח עצם, טיפולי דיקור, דיאטת פירות אקזוטיים, טיפולי דמיון מודרך, תרפיה במוסיקה, תרפיה בכתיבה, טיפולי רייקי יומיומיים ועוד. באמת עשית כל שביכולתך כדי להתגבר על המחלה. ותוך כדי כך, לא הפסקת לנסות ולחיות. נסיעה לברצלונה, טיול לאנגליה ולאיטליה, סמסטר באוניברסיטה. כאילו לא משתולל בגופך גידול ממאיר שמנסה לקחת ממך את כל מה שיש.
לא ראיתי אותך מאז איטליה, תחילת ינואר. אני חזרתי לאמריקה ואת ללימודים. כל כמה ימים היית שולחת לי אימיילים כדי להשוויץ איזה ציונים טובים את מקבלת בתרגילים. חרשנית. רציתי לבוא ב- 15 באפריל, אבל אמרת שזה זמן לא טוב, יש לך חופשת סמסטר ואת נוסעת לתאילנד. שנינו לא ידענו שבשלב הזה כבר לא תוכלי לעלות את המדרגות הביתה. כך יצא שהפעם האחרונה שעינינו נפגשו היתה בגבעת שאול, כשנכנסתי לתוך המקרר כדי לזהות אותך. למרות שאמרתי להם שזו את, לא זיהיתי אותך. הייתה בפנייך שלווה שקטה, כזו שיש למישהו שעבר יום מתיש ועכשיו הוא יכול לישון. דרך אגב, זה בטח לא משנה עכשיו אבל היית הרבה יותר רזה ממה שתיארת לי בטלפון וראיתי בWEBCAM. כמו שאומרים אצלנו THE CAMERA ADDS TEN POUNDS.
חבל לי על העולם שהפסיד אותך. בוגרת מצטיינת של האקדמיה למוסיקה, ציונים מעולים באוניברסיטה (ממש גרמת לי לבושות עם כל התשעים-וששים האלה). רצית לעסוק בתרפיה במוסיקה, ובטח היית עושה את זה מעולה. עזבת אותנו כשהיית צעירה מדיי. לא חווית את כל מה שמגיע לך לחוות.
יש לי עוד המון מה לומר לך, אז אם יוצא לך להקשיב בבוקר כשאני נוהג לעבודה אני מספר לך.
אמנם אני לא מתקשר אליך בטלפון, אבל אני מספר לך בכל זאת, כמו פעם, את כל מה שיש לי על הלב. אם יש לך מצב לקפוץ לקוסטה ריקה, כדאי שתעשי את זה כי זה מקום רגוע ושליו שבטוח תהני ממנו מאוד.
ביי אחותי, עד הפעם הבאה
N
נ.ב - כן, דווקא את התמונה עם הפטרוזיליה בשיניים והפרצופים.
| |
ושוב אתכם
קראתי את כל מה שכתבתם, וכמובן שהתרגשתי מאוד. לא עניתי לאף אחד, אבל יש לי כמובן מה לומר לכולם. תודה. חזרתי לאל איי, מיד צנחתי למים הרותחים של עבודה מקורחנת, הייתי על הרגליים משעה שמונה בבוקר עד שלוש בלילה. למי יש זמן לג'ט לג, ארוחות מסודרות ולהתמודד עם שכול. חלק ממני מנסה להרגיע אותי ולהגיד שיהיה בסדר, שנגמר הסבל שלה, שמעכשיו הכל יהיה יותר טוב, אבל חלק אחר מודה שמעכשיו כלום כבר לא יהיה אותו הדבר, וכל הדברים הטובים שעוד יבואו תמיד יהיו מהולים בקצת עצב.
קריסמס 2003, לונדון. אחרי סדרת הטיפולים הראשונה, חוגגים יחדיו את הנצחון על המחלה.  הרוס
N
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
