*רוני עונה לטפון של הקו של האינטרנט של אבא. מכאן אנו מסיקים, ילדים, שהקו הזה הוא קו לא בשימוש כי הוא של.. אינטרנט בלבד*. [*רוני מודעת לזה שזה בטח טעות*]

"שלום אפשר לדבר עם גילה?"

-"זה טעות -___-"

"את בטוחה?"

-"לא!! אויש שכחתי אני זאת גילה!!1 כן, אני בטוחה." [טוב לא אמרתי ככה אבל תנו לי להיסחף לדרמטיות מטורפת]

"אני אגיד לך את המספר שחייגתי אליו שאני אוודא שזה המספר הנכון"

-"אממ....... זה טעות................."

"לא נו תני לי להקריא לך את המספר!!!11"

[זה לא ישנה את זה שזה טעותתתת כוסעמעמקקקקק ><]

-"חכי שנייה"

"אבל אי רק רוצה להקריא לך!!!"

-"חכי רגעע ><<<<" [זה באמת היה קצת בטון צעקני XD]

*רוני מביאה את הפלאפון שלה כי היא לא יודעת את המספר הזה בע"פ XD אמרתי לכם זה לא מספר שמתקשרים אליו ><*

*אישה מקריאה מספר*

-"חייגת למספר הזה, וזה טעות."

"אוקיי אני לא אטריד אותך יותר.. פשוט רציתי בלה בלה בלהההה...."

-"ביי."

"תגידי.."

-"מהההה ><<<<"

"את בטוחה שאת לא קוסמטיקאית?"

-"בטוחה."

"אוקיי"

-"ביי >< *מתנתקת*".

פוסטמות.. הו למה?

אוקטובר איז אין דה האוס!

*דקה דומייה לכבד את כניסה החודש*

..

*כעבור דקה*.

אניוואיי, יום כיפור היה חביב למדיי!

מיכל, הצמה, באה לישון אצלי, רוני- הבלתי צמה. [הייתי מתחשבת, אני נצ'בעת ):]

סיימנו את העונה הראשונה [והמעולה] של ורוניקה מארס! 1 דאון, 1 טו גו. [ועוד אחת ברגע שהיא תשודר בארה"ב].

החזרה לביצפר הייתה מעיקה.

והיום.. הוהו וואט אה יום!

ראשית, הרשו לי לשחרר את יצריי המתלעבים- 95 בבוחן בפיזיקה ו100 בעבודה במנהל עסקים!

היצרים שוחררו בהצלחה.

עמכם התודה.

ואח"כ, בגלל שאני כזו אחיינית טובה, בת טובה, ובכלל בנאדם מקסים ומושלם [טוב, לא, אבל אני משתדלת להיות נחמדה גם למחוערים. נכון דנע? XD] לקחתי על עצמי את המשימה- לצאת למסע ארוך ומייגע למרכז העיר לקנות חומרים למתנה לדודה שלי.

בעיקרון, אני יוצאת מוחמאת מכל העסק הזה- ראו שרשרת שהכנתי [בליווייה של רז], התלהבו כאילו אין מחר, נתנו לי רמזים, והופס הגיעה היומולדת- לא צריך לחשוב מידיי לרעיון למתנה.

אבל זה רק בעיקרון, כי בעצם, יצאתי פראיירית- למה מה קרה שאני אדפק מזה שהתלהבתם מיצירת המופת!!!111

טוב דיי להיות מעפנית. רוב תודות לכם, האגו שלי קיבל עוגייה.

אז לקחתי על עצמי את המשימה, כמו שאמרתי, והחלתי במסעי המפרך מיד שהשתחררתי מהשיעור האחרון, שזה היה 25 דקות לפני שהוא אמור XD הו גיז'רמו, אתה לא תתגעגע לחיית המחמד שלך? ):

בכל מקרה, היה חם. מאוד. אני יכולה להעיד. וזה שמרכז העיר ה'פגרת הזאת בשיפוצים, זה מזה לא הועיל. פעם הבאה שאני הולכת לשם בזמן הקרוב, אני צריכה ממש להכין תוכנית פעולה! אם היו משלמים לי על כל פעם שחציתי את הכביש במסע הזה, הייתי יכולה לממן את השתייה הקרה שקניתי כדי להתמודד עם התוצאות של חציית הכבישים המרובה הזו. שיו.

אז הגעתי סופסוף ליעד המבוקש, כש2 מטר מהחנות איזה איש ממש ממש מטריד נעץ בי מבט מטריד אף יותר.

דלת החנות נראתה סגורה מרחוק, "הממ" תהיתי בליבי בעודי מכבה את האמפי3 הזמני שלי [זה הזמן להודיע בצער על מותה ה, כנראה, סופי של לוסקע אעובתי ):] ומסירה את האוזניות המטרידות לי, האם זה אומר שיש שם מזגן מקפיא חושים שבהחלט יתרום לסיפוקי הגופני, או אולי טיפת האופטימיות היחידה שלי תתנפץ והחנות בכלל סגורה?

כמובן שמרפי עמד מהעבר השני של הכביש, עם כובע מצחייה שיש בו מאווררון כזה, עם ברד ענבים ביד, וכסא נוח- צפה בי, והחליט שיהיה לו יותר סבבה לתפוס שמש כשאני אדפק עד עצב רב ויגון. החנות סגורה.

בקרירות [הלוואי] ואדישות, החזרתי את אוזניותיי ל..אוזניי, הפעלתי מוזיקה חזקה, קניתי משו לשתות והלכתי הבייתה, סופסוף.

ומעכשיו, לא מדברים על החווייה הלא נעימה הזאת.

חכו חכו, יש לי קשרים טובים עם עורכי דין. תיזהרו.

איזה קטע מחר זה היום האחרון ללמוד למשך השבוע-ומשו הקרוב.

פחח.

ואני אפילו לא בונה סוכה.

[אולי עוזרת בקישוטים, אבל גם זה לא בטוח. אני צריכה ללכת להרביץ לבעל החנות.]

וזה המקום גם לציין, כיוון שבטח לא יבוא עוד פוסט לפני תחילת החופש, שהחל מיום ראשון- אני אהיה בעלת הארמון!!1 [ליאטינשמהכפרע. וזהו.] ואם נהיה ברורים יותר ונטולי גוזמות- ההורים טסים, מכאן נובע- רוני גרה לבד בבית.

וזהו גם המקום לפתוח את הקו החם [ראר!#%^] וכל מי שרואה עצמו ראוי לבוא להתנחל אצלי כדי שאני לא אשאר לבד בבית, שבוזה בודדה ומסכנה, שיפנה אליי. תאריכים מתחילים להתמלא B-)

צ'או במבינוס! [איטליה? מה?]

רוני.