עלילות מקלחת:

מכירים את זה שמרוב להט ההתפשטות לקראת המקלחת המרעננת והמטהרת שאתם עומדים לערוך, אתם שוכחים להוריד את הגרביים ואז נכנסים איתם למקלחת? [בבקשה תגידו שכן, אחרת אתם בזאת קניתם לי כרטיס טיסה מיידי למאורתי החמימה והנעימה. ומאוד מפתה לי ללכת לשם. אז תיזהרו, או משו.]

אז כמובן שזה קרה לי, הילדה שזרקה את גרביה לפח ואז צחקה על עצמה שהיא מפגרת שהיא זרקה אותם לפח במקום לשירותים.

אבל היום קרה מקרה אחר- אחרי שבמשך דקות ארוכות התלבטתי קשות עם איזו גומייה לאסוף את השיער למקלחת-נטולת-החפיפה שלי- הסגולה או הטורקיז?, נכנסתי למקלחת עם שיערי פזור, ואפילו העברתי את אצבעותיי הרטובות בו.

הגאון היכה שנית. או שלישית, או רביעית. כפי הנראה שהרבה, כי מרוב מכות נדפק לי השכל.

ואז פתחתי את הברז, והמים החמים סירבו להגיע, למרות שחיכיתי להם יפה ולא האצתי בהם בגערות כפי שאני רגילה.

רק אתמול התקלחתי במים חמים כמו בריכת פיפי בקאנטרי, או כפי שממש הרגע זרקתי עצמי להשתכשכות תרבותית בסיר לצד פסטה ו.. פסטה. והיום- פוף! נעלמו המים החמים כלא היו מעודם בפתח ברזי.

הלו, מאדר נייצ'ר, ביקשתי נואשות והתחננתי לחורף, אבל לא כללתי בזה מקלחות קפואות של מחלקת עינויים.

אז נאלצתי לקפץ בנקבתיות תחת הזרם הקפוא [והחלש], כי לצעוק לאמא ש"תדליקי ת'דודדד" לא מאפשר לי מצב הגרון המקרטע שלי, וגם לא לצאת מהמקלחת ולהדליק אותו בעצמי. ולזה אין לי תירוץ טוב מספיק.

בצק עם קקאו בתבנית:

היום היה זה יום חגיגות לכל איש ולכל אישה.

לא אפרט מידיי כי מכסת הידע שלי לא מספקת את כל הנתונים, אך אתמקד לי במקרה אחד, הלא הוא- יומולדת לגברת דנה!

וללא-יודעים שביניכם- דנה מגדירה עצמה כחברה שלי. אני מגדירה אותה כעבד בלונדיני [וכל שאר הסובבים].

ועקב היותה יצור שכזה, כרוכה הילדה במס' מגבלות ואילוצים לגבי חגיגת יומולדת.. של אנשים נורמליים.

הראשון הוא- חוסר החלטיות כרוני, הנגרר לשיגוע מוחן של חברותיה האומללות.

השני והרציני ביותר הוא- טבעוניות.

כידוע לכל בנאדם שקורא לעצמו.. בנאדם, אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה, ועל כך צריך לנצל את כישוריי האישה-במטבח ולאפות משו ראוי למאכל ולהצגה בפני העולם הגדול. [או לקנות, אבל זה מעפן מידיי].

אבל במקרה שלנו, אין זו משימה פשוטה כלכך! ואז עולות בנו תהיות ושאלות, שהן הכי לגיטימיות בעולם- איך מכינים עוגה בלי ביצים וחלב? ואם נדע איך מכינים, מה יעלה בגורלה של.. "העוגה"?.

על השאלה הראשונה ענינו לעצמינו ככה.. עם רגל אחת בחוץ, מצאנו מתכון- נקווה שלא עבדו עלינו.

אך השאלה השנייה מורכבת מאוד לתשובה פשוטה ועניינית.

לכן- ערכנו ניסוי [ששימש גם כתוצר הסופי]- אפינו את ה[סוו קולד]עוגה.

כמובן שבגלל האילוץ הראשון [זוכרים אותו? חוסר החלטיות?] אפיית ה"עוגה" הייתה בקצהו של לוח הזמנים, ולכן נאלצתי לאפותה לבדי. אז עקבתי כמו שצריך אחרי ההוראות, שמתי את כל החומרים בכמויות הנכונות והכנסתי לתנור במבט מפוקפק.

לאחר סיום התהליך, הבנתי שמוצדק היה פיקפוקי! לעוגה היה ריח של פופקורן!

מהר הרחקתי אותה ככל שאפדר מרהיטים ו.. מעצמי, ונתתי לריחה להתנדף דרך החלון [כך שהשכנים יחשבו שאני עורכת לי מרתון סרטים מטורף, ויקנאו בי עד נטילת גופם מהחלון. טוב לא]. ציפיתי מהר בשוקולד [מריר, זה פרווה, אל תדאגו] כדי שיהיה תהליך סתירה לריח בית-הקולנוע שנדף מהעוגה, קישטתי במעט סוכריות, וברחתי.

היום התברר, אחרי טעימה [בלתי טעימה] של הדבר, שתהליך סתירה חל גם בין מרכיבי העוגה עצמה- אם לא היה הציפוי, היינו אוכלות עוגה חסרת כל טעם. מזל שהיה ציפוי. ושהוא התקלף מהר.

סיימתי את האירוע בבחילה והתחננתי למים.

וזהו סופה של פרשת העוגה העגומה, ולהבא, ילדים- עוגה מכינים אך ורק [!!] עם ביצים וחלב.

[ולמעוניינים- שלחנו את דנה למס' משימות מביכות ברחבי השכונה, יחד עם הוראות לאן ללכת, כמובן שהיא הגיעה לקצה השני של העיר, אבל זה פרט שולי שלקחנו בחשבון שיקרה. היא חזרה הבייתה ואנחנו חיכינו לה עם ה"עוגה", מתנה- בייביליס חושני שכבר הספקנו לחנוך, והרבה בלוני הליום משוקסים. היה פנאן.]

וכעת נרדם לי התחת ויש פה שקט מטריד בין הקלדה להקלדה שלי. הממ.

הוו הנה נבח כלב. תודה לאל!!

אוקיי הבנו, עכשיו שתוק.

סוו לונג.

רוני.

"בואי נראה אותך אומרת בגרעפס 'עליבבא וארבעים השודדים ועוד שודד אחד נוסף'!" -"בוא לא".