חיי הלימודים שלי נראים מטופשים יותר ויותר ככל שהימים עוברים.

החל בחלונות סתם כך באמצע החיים וכלה במשחקים בשיעורי ספרות [*הערת הכותבת- יש לי בגרות בספרות השנה].

זכיתי כבר פעמיים להיות "צוות הרמזים" של אפרתוש המורה לספרות[וש?] והיום ציירתי כוכבים ביומנה של מיכל על הספה בספריה.

אח"כ כולם מתפלאים מדוע אנו כאלו חסרי השכלה, הנוער הזה של היום, שתמיד מאשימים אותו בהכל, קללות אלימות סמים.. אבל יאללההה מי שם זיןןןן!!!11. [*הערת הכותבת- חוחו].

וזה מוביל אותי לפינתנו [שזה עתה קיבלה שם, מזלטוב.]-

רוני טיפשה חסרת תקנה, אבל כל השאר יותר!

והיום בפינתנו- זיהוי מספרי טלפון:

אז היום היה זה יום שגרתי ורגיל כמו כל שאר הימים [או שלא, אבל לא נכנס לזה], יושבים בכיתה, צועקים, הולכים מכות, לוחות נופלים, פירורי קלקר מפוזרים בכל עבר. רז מנסה לפענח מי הם אותם המספרים הזדוניים שהתקשרו אליה בעבר, אך לא הספיקה לענות, ומאז לא שמעה מהם עוד בחייה..

למשימה מסובכת ומסוכנת זו גייסה הרז את.. אנוכי, שפחתכם הנאמנה [פחח הייתם מתים], שמא מזהה היא את המספרים המסתוריים. הבטתי בשלושת המספרים במבט בוחן אשר מאחוריו הרבה מחשבה ותהליכים מוחיים מסוכנים, כשלפתע אחד מהמספרים צלצל בראשי [הוהו השנינות]. "וואו המספר הזה מוכר לי, רז.." *קוראת אותו בקול* "תוציאי את הפלאפון שלי מהתיק!" ציוויתי על רז. חיש מהר דפדפתי בספר הטלפונים האלקטרוני שלי.. מחפשת מספרים שהם לא-סלולריים..

ברגע שלאחר מכן הייתי מרוחה על השולחן מצחקקת תוך כדי פירכוסי מוות קלילים. "מה?? מה קרה??" שאלה רז ביתר התעניינות למצבי ה..עגום. "זה הטלפון של הבית שלי XDDDDDDD".

..

אכן.

[וג'אסט פור דה רקורד, כדי שלא תחשבו שאני סנילית דפוקה בשכל ברמות מטורפות- זה היה המספר טלפון של הקו ההוא.. מכמה פוסטים קודם.. הקו טלפון של האינטרנט של אבא שלי.. זה שהוא לא בשימוש.. אז זהו. עדיין יצאתי טיפשה אבל לפחות הצלתי מעט את כבודי הרמוס. איכשהו.]

היה אמור להיות לי טיול שנתי מחר.

כולי מרוגשת ומקפצת מהרגע בו ידעתי שאני הולכת למסלול אתגרי כי אני כזו מאגניבה, השגתי את שק השינה המשוכלל ביותר בקולקציה [או- לקחתי לדוד שלי את שלו כי כל העולם ואישתו לקחו לנו את השקי שינה. תקנו משלכם יא שמנים ><], תכננתי מה אקח מה אלבש, אבללללל [כןכן] למה שהכל ילך חלק וכמו שצריך?

טוב האמת שאני סתם מקטרת, הולך לרדת גשם וזה אומר ירידות חלקות וזה אומר סכנת החלקה וזה אומר שאם יש סכנה- אני זו שאהיה בסיכון, כי ככה זה, מרפי אוהב אותי.

אבל למרות כל התנאים שאיכשהו מנחמים 200 תלמידים מדוכדכים, ממש התאים לי ככה איזה טיול שנתי קל. דאמ.

ומעבר לכך שלא יוצאים- נשארים [וואלה?!?!?!], וזה אומר שלומדים מחר, וזה אומר שצריך לעשות שיעורים.

אבל.. למה לעשות שיעורים אם אפשר לשבת ולכתוב פוסט, אה? נקודה למחשבה. טוב לא, אבל אתם יכולים להרהר בכך, אולי תתגלו כחכמים בסופו של דבר.

~~~

רוני.

[חבל שלא הייתם איתי היום בהפסקה.

חילקתי מטבעות של 5 אגורות.]