הזנחתי משו.

המוזה שלי נופשת.

השבועות האחרונים היו בהחלט הומי חוויות. או יותר נכון, חוויה אחת מרכזית- טיול שנתי!

התכנון וההבטחה לעצמי ולקהל הדורשים היה פוסט טיול שנתי מושקע עם המון מחשבה מעמיקה מאחוריו [טוב, כמעט..], אבל לצערי זה כבר ממש לא טרי לי במוח, והעצלנות שלי בהחלט לא משפרת את המצב העגום.

לכן, אספק לכם תקציר ענייני וחינני על המעללים השונים!

יצאנו בערך ב7 בבוקר, משמע לקום ב6, משמע המוח עוד לא יצר קשר עם שאר המערכות בגוף, משמע- רע.

הזדחלתי בחוסר סיפוק מוחלט מהמיטה החמימה והנעימה שנלקחה ממני האכזריות בשלב מוקדם מידיי של היום, התארגנות איטית מוחית אך מהירה מעשית [אין יותר מידיי ברירות], ויוצאים!

כולם עומדים מעוייפים ובלתי-מחוברים מחוץ לאוטובוס [שכמובן היה האחרון], ואם זה לא מספיק- הנהג החליט לאמלל את חיינו בנוסף לכך שגוזלים מאיתנו שעות טובות של שינה עמוקה- אסור לעלות עם תיקי גב.

ועל כך אגיד- אהה פחחחחחחח. אתה כלכך מצחיק שמרוב צחוק בא לי למלוק את ראשך, לייבש אותו, ליצוק אותו בתבנית ולהכין תחתיות לספלי קפה!!1

כמובן שלא איפשרנו לעוול הזה לקרות, ובזריקת סיגריה עצבנית ודרמטית איפשר לנו הנהג להעלות את תיקינו המזוהמים לאוטובוסו המקודש והמהולל. [תנוח איש].

התחלנו את דרכינו בפטפוטים, צילומים, אונסים, מוזיקה וכל מה שחבורת מפגרים עושים בדרכם לטיול השנתי.

במקביל לכל זה, הייתה משימה נוספת- להשתיק את המדריכה. אז כן, המדריכה התחילה לחפור בשכלינו הממוזערים כבר בתחילת המסע, ובכלבתיות יתר התגובות היחידות שנזרקו ברחבי האוטובוס היה "שתקי!!" או תשובות כמו "לא אנחנו לא רוצים לשמוע את הסיפור הזה!!" אם היא הייתה מנסה לעורר את המוטיבציה הבהחלט קטנה שלנו בשאלות של "נכון שאתם רוצים לשמוע סיפור?!?".

המשכנו בדרכינו.. הייתה עצירה באיזה וואנבי-קניון שבכלל היה סגור [לא שזה מנע מאיתנו לשבת על הרצפה ולבלוס כמו בהמות טובות].. והמשכנו עוד.. בלה בלה.. ועוד.. עד שעצרנו לרגע וחשבנו "היי, אנחנו לא נוסעים קצת יותר מידיי?!". אז כן, חשבנו נכון- איבדנו ת'דרך! וואלה יופי.

התברברנו קצת ברמת הגולן עד שהגענו למן תצפית על איזה עמק עם תדריך. אז דבר ראשון- כבר היינו שם בעבר. דבר שני- התדריך היה משעמם והמדריכה העבירה אותו בצורה שבהחלט לא הופכת אותו למעניין יותר. ודבר שלישי- גם אם זה היה מעניין אפאחד לא טרה להקשיב, כי בגלל שאנחנו בוגרים ומגניבים החלנו במהומות בלתי פוסקות בגלל.. דבורה. [יאמר לזכותי- לא הייתי מעורבת בהפגנת הבגרות הזו. תודה]. סיימנו, הלכנו. והפעם לדבר אף מאתגר יותר מתצפית על עמק- תצפית על נשרים! [טירוף שזה לא יאומן]. כמובן שגם פה רמת העניין של ההסבר הייתה משו כמו.... זה- . אבל הנשרים היו מדליקים משו משו!

משם המשכנו לאיזה סרט על מלחמת יום כיפור [?] שגם אותו כבר ראינו.. ואז לאכסנייה!!

עכשיו אתם חייבים להודות- היום הראשון היה אתגר מטורף ונדיר לעבור אותו! אכן.

שמחות ומאושרות ירדנו מהאוטובוס, לקחנו את דברינו, ומינינו את רוני להיות השפחה התורנית ולעמוד בפקק של תלמידים נואשים לקבלת המפתח לחדר!

*הערת ביניים*- לפני היציאה לטיול פורסם על לוח המודעות השכבתי דף עם השיבוץ לחדרים- מי בכל חדר ואיזה מס'. גילינו שאנחנו חדר 10, שמחנו וצהלנו והחלנו ממציאות ססמאות מחץ להילול החדר!!

*סוף הערת ביניים*

קיבלנו את חדר 35.

האכזבה הייתה גדולה [כן.. נורא..] אך ההכחשה הייתה קלה, וכסימן להכחשה תלינו ליד השלט של מס' החדר שלט חדש ומחודש שיראה את פניו האמיתיים של חדרינו המלבב!

[אח"כ שרפו לנו אותו אז תלינו חדש.]

התקלחנו, הלכנו לאכול [שדווקא היה בסדר לגמרי] ואז התכנסנו כל חברות החדר לשם אורגייה בשחקים [..על המיטה] תוך כדי שיחות שרק נקבות יכולות לנהל- רכילות. אז כמובן שהתמקדנו ברכילות עצמית [על כל אחת מבנות החדר] אבל לא חסכנו גם משאר העולם ואישתו. היה טירוף, בלאגנים, עוגיות, תמונות, סרטונים, מוזיקה ומה לא [כל שאר הדברים שקיימים בעולם אבל פרט שולי]. אח"כ יצאנו בהרכב מצומצם ל"דיסקו" העלוב, ששם, אחרי שכמובן חטפתי את השוק של ערסים מקפצים ושאר ירקות, התחלתי להצטרף לטירוף המתחרפנים ורקדתי כמו מטומטמת! פאןפאןפאן!

טיילנו, הלכנו, חזרנו, קפצנו, ביקרנו, בלה בלה, בלה בלה ובלה בלה עד שהתעייפנו ונרדמנו במבזק חדשות שהרס לנו את הצפייה ב"מהפך".

התעוררנו לצלילי פילים שהתאבדו לנו על הדלת, כלומר, אחרי תחקיר קצר גילינו שאלו היו המורות שדופקות על דלתינו [הרעש היה בהחלט זהה], גערו בנו את סדר הזמנים והתחלנו בהתארגנות.

אוכל [מזוויע], העמסת ציוד ויצאנו לדרך!!

כמובן שהמסלולים המתוכננים התבטלו [הרי שום דבר בטיול הזה לא היה אמור לצאת כמו שצריך] ולכן החליפו לנו את המסלול למסלול מאוד.. מעניין. רובו היה בוץ דביק ומעיק, כשאת תחילתו עברנו בקצב של צב מת שקם לחיים ואז נדרס למוות ואז שובפעם קם לחיים ואז שבר את הרגל ועכשיו מאיימים עליו שאם הוא לא ילך להביא חלב מהמכולת ישברו לו גם ת'רגל השנייה. אבל אח"כ האצנו קלות, ואת המסלול העברנו בנעימים במשחקים שונים ומשונים וכמובן צילומים ושאר דברים של טיול שנתי.

היה מקסים, מלבב ומרנין. אח"כ היה קיאקים שלא הלכתי אליהם אז ערכנו פיקניק קצר ביער. ואז הבייתה [כמובן עם העצירה המסורתית ב"אלונים" שם התלבטנו שעות מה לקנות כשבסוף נותרנו ללא כל רכש אכיל ולכן ירדנו על החבילת אוריאו שהבאנו מהבית [מי בהמות מי?].

בדרך חזרה ערכתי התנפלות טלפונית על נטעל'ה ששבה לה מפולין והראתה סימני חיים, והיה פאן פאן סבבה בוטנים [?!].

ולסיכום- היה טוב, וטוב שהיה :]