אני חשה בצורך לכתוב פוסט, אך אין לי ממש על מה.

..מה עושים? כותבים בכלזאת.

זה לא שאין לי תואר שני בבירבורי שכל, הגיע הזמן לנצל את התמחותי!

התחלתי פוסט בלי כותרת. זה אףפעם לא קורה!

בדר"כ, כפי שבטח שמתם לב, אני מברקת איזו כותרת שאחרי סיעור מוחין וחשיבה אסוציאטיבית מורכבת זה איכשהו מתקשר לחלקיק קטן של מה-עבר-עליי-ועכשיו-עליכם-לקרוא-זאת-בצורה-מרתקת-הרבה-יותר-ממה-שזה.

אך הפעם, הו לא, אין כותרת! וכך אני אמצא את עצמי, כמו יוצרי השמינייה [למה אני יודעת את זה למה אני יודעת את זה], לוקחת ציטוט מהפוסט הכתוב, ותוקעת אותו בכותרת כדי שתחשבו שאני מזה מתוחכמת ורק בעלי החושים המחודדים ישימו לב לקשר הגאוני בין הכותרת לתוכן.

ולאחר הקדמה שכבר בטח הכניסה אתכם למצב מרוח על הכסא עם עיניים כבדות, אגיע לעניין!

על תרנגולות, ניסים ונפלאות:

כפי שאתם כבר בטח יודעים, או לא יודעים [תלוי מי אתם, כע?], נורא מעניין פה בשכונה שלי.

מצד אחד, זו נחשבת לאחת השכונות הרגועות ביותר בעיר, שכל תושב חדש משתוקק למצוא פה דירה, או בית, או אפילו ספסל מבודד שעוד לא תפסו אותו זוג צעירים מתגופפים, אך מצד שני, ברגע שתגורו פה, תבינו שהכל היה רושם ראשוני מוטעה, וכפי שכבר בטח קרה לכם בעבר בחייכם- יפה יפה, אך מסוכנת.

אז נתחיל לפי סדר כרונולוגי.

בית התרנגולות-

אז ככה, מעבר לכביש, ממש מול ביתי האהוב, ישנו בית פרטי, לא גדול מידיי, אך ברגע שחווים את מה שיש בתוכו- מסיבת חנוכה של גן שולה זה שיא הדממה והרוגע לידו.

אז נתחיל מהדיירים הקונבנציונליים- ראשית יש לנו את סבא וסבתא, זוג לא-צעיר, רוטן, מפחיד וגם קצת מסריח ממקרים של לחלוף על פניהם. אח"כ מגיעים הילדים שלהם- אמא ואח-של-אמא- האמא מכשפית למדיי והאח, עבריין בפוטנציה אך לאחרונה מגלה אנושיות קלה. ואחריהם, לסיום, מגיעים חבורת הזאטוטים שאני באמת לא יודעת כמה הם, אבל מה שבטוח- הם מרעישים אחושלוקי.

קצת הרבה בשביל בית קטן אחד הייתי אומרת, לא?

אז זהו, שזה לא הכל.

בנוסף לכל הכאוס הזה, יש להם כלב שמירה שרק משתוקק להסתער על עובר אורח תמים, ולנשל אותו מאיבריו הפנימיים החיוניים, וגם הלא חיוניים. ואם זה לא מספיק, נגיע לדובדבן הרקוב שבקצפת שכבר החמיצה- תרנגולות.

כןכן, מה ששמעתם, יש שם גם תרנוגולות!

אז נזניח את העובדה שהם חשים חוות-הדוד-משה, ונזניח את זה שזה הזוי בטירוף, ונזניח גם את זה שאיך לעזאזל כלב אימתני מסתדר עם חבורת תרנגולות מקרקרות? מה שהכי מפריע לי פה זה הפאקינג רעש שלהן. אז מילא הן היו מקרקרות לי בבוקר, בפסטורליות יתר של התעוררות לקול התרנגול [אללה זה אפילו חרוז!], אבל הן פאקינג לא מכוונות!!1 זה או שהן מקרקרות באמצע היום, ותמיד, כמובן, זה יצא כשאני בדיוק צריכה ממש להתרכז בהכנת שיעורי בית, או כשאני לומדת למבחן גדול, או שהן מקרקרות לפנות בוקר. ג'יזס.

סיפורים רבים יש לי על בית-המשגועים-לייט הזה. לא אספר אותם פה כעת, אך אם תהיו מעוניינים יש לי כמה סיפורי-סבתא מרתקים מאוד עליהם. הביעו עניין ילדים, הביעו עניין.

ונעבור למקרה נוסף של השכונה, וכפי הנראה כבר של העיר כולה- שומרים.

כמס' מאוד קטן של בתים ממני יושב לו עד מדינה [כפי הנראה], שכפי הנראה מסוכסך עם גורמים מפוקפקים, והוא יכול להעיד על משו בהחלט גורלי. וכיאה לכל אדם בעל עוצמה שכזו, יש לו גם מתנקשים! לכן הוחלט לחוס על חייו ושלומו ולשכור בעבורו חבורת שומרים רוסים וגדולי מימדים שישבו כל היום וכל הלילה מחוץ לביתו, בכניסה לשביל לביתו ומעבר לכביש [במכונית, עם טלוויזיה קטנה שמשדרת טלנובלות ברוסית. כן, ממש חקרתי את העסק].

כמובן שאת כל זה לא ידענו בהתחלה, אף אחד מאיתנו דיירי הרחוב והשכונה בכלל, והתחילו להתפתח תאוריות מרחיקות לכת ודמיוניות מאוד. אם רק הייתי לוקחת יוזמה ומוכרת את זה לאיזה אבי ניר קטן שיזרז כמה עניינים ויעשה לנו פה ריאליטי גורף פסגות רייטינג. אחח אחח.

וכיוון שעכשיו כל מי שחש עצמו חשוב מחליט שיש איום על חייו [סתם לא באמת היה איום על חייו O_O], גם מנכ"ל העירייה, שגם הוא במקרה גר בשכונה, שכר לעצמו שומרים, ישראלים ובמידת מידיום, אחרי שזרקו לו רימון לחצר הבית. אמאל'ה. הם מעבירים את זמנם בצורה קצת יותר איכותית- אוכלים שווארמה ועושים שיחות נפש.

ואם זה לא מספיק, אז גם ראש העיר החליטה להציב שמירה מחוץ לביתה. אבל תודה לאל היא כבר רחוקה יותר מפה.

מרוב שומרים לא רואים את היער. [לא שיש פה יער, כן?]

ובכן גבירותיי ורבותיי, אם לא שמתם לב לפרצופים המאושרים של אלפי תלמידים בישראל- התחיל החופש!!1

אין מאושרת ממני!

כמה שאני זקוקה לחופש הזה, אין לכם מושג. במיוחד לאור העובדה שמרגע חזרתי ללימודים, החיים שלי מנוטרלים ואת כל זמני אני מקדישה לחרישה. וגם אם לא היה כל הטירוף הזה- עדיין אני זקוקה למנוחה הזו!

ואם כבר מנוחה, אז למה שלא בסטייל? חנוכה זה אכן אחד החגים האהובים עליי. ולא, לא בגלל הסופגניות, אני לא סובלת את הפצצת השמן הזו, אבל לביבות תביאו בכיף XD סתם זה נחמד לי החג הזה- חנוכיות, סביבונים, עניינים.. חורף! וגם, זה תמיד נותן לי אישוזהי התרעה [חיובית] לכך שתכף יומולדת :] פאןפאן.

את החופש התחלתי בחגיגת קופי-בין אתמול עם צ'אי ולז. היה ממששש כיף ואני מתעליכן זונות קטנות שלי!

היום ארוחה גדולה, ובטח גם עוד יציאה!

אחח איזה כעף :]

וול, כבר אין לי ממש מה לכתוב לכם, ונמאס לי לחוש ולהתלהב מציונים. אז עכשיו אתם במתח ולא יודעים כמה קיבלתי בפיזיקה.

חע.

אוקיי לא.

אורבוואר!

רוני.