Where is my holly macaroni

אני לא מזהה את המקום הזה, איפה אני נימצאת? וזה לא החדר שלי, כלל וכלל. הקירות פה צחורים עד עיוורון וישנה צחנה של בתי חולים, או בתי מרקחת. בכל אופן אני מתעבת את שנייהם, ומכאן שלא באמת אני אטמין את ידי בצלחת עמוק יותר.

;וגם המיטה כאן לא נוחה, ישנה תחושה שבכל שינוי תנוחה על המיטה, המיטה משמיעה צליל מעצבן וצווחני. אני מקווה שאני לא מועכת את האיברים שנשרו באשר הם מוחבאים מיתחת למיטה. יסלח לי השטן, בעודי חוזרת שוב ושוב על המילה. הרופא הפרידני מסשה, בפעם האחרונה שנשרו לסשה האצבעות וצמחו במקומן עפרונות. הרופא כניראה צדק באשר, למחרת שבו האצבעות למקומן.

מאוחר, אני חושבת שעלי לקום. ועם זאת, בכוונתי לקחת את מישקפיי, שמתי לב לארוחה אשר מזמן היתקררה. לידה ניתן לשים לב לקופסת טבליות בצבעים יפים ומאושרים, ועלייה תווית שמי. "פנינה- לקחת לאחר ארוחה, אחת מכל סוגה".

הארוחה הייתה מורכבת מדייסת סולת מתוקה, כזו שהילדים מרוסיה היו רצים לאכול אותה בשובם מהגן. היסתכלתי על דייסת הסולת, זו לא הדייסה שאני מכירה. היא מעלה צחנה נוראית של ריח גופו של סשה לאחר שלושה חודשים תמימים שלא ניגש לרחצה בתירוץ שהמים הם מרושעים ומאימים על חייו. גם שמתי לב, לכתמים אפורים בצידי הצלחת, אשר ניקרשו ולידם כתמים ירוקים של עובש. יחד עם הדייסה חיכה לי ספל קפה מחייך, וברגע שקירבתי את שפתיי נכבתי בצורה נוראית, יכולתי להרגיש כיצד החלב הקריש והפך שכבה ראשונית לאבן. ואם ברשותכם אני אותר על הארוחה ואלך לחפש את השותף שלי סשה. אני מקווה שלא הלך לחפש את היום של אתמול אלא הלך לגנוב את בקבוק הוויסקי מהלובי, בלי שהפרוצה השומרת תשים לב.