הי,

קוראים לי פיה (שם בדוי), ממרכז הארץ בת 15 וקצת.

הרעיון הראשון של הבלוג הזה היה לעקוב אחרי הניסיונית שלי לעשות דיאטה או לפחות לסגור את הפה לכמה שעות. אבל אני מוצאת את עצמי פחות כותבת על איך אני נראית אלא יותר על איך אני מרגישה.

מאחר ואני אחת כזו שעוד אף פעם לא היה לה קשר שהוא יותר ארוך משבוע, אלא רק כמה ימים ואז גם על זה אני לא שומרת הייתי מצפה מעצמי שיהיו פה הרבה פוסטים על ההוא ,על זה שהיה אחריו וזה שהיה ולפניו.

אבל בגלל היותי אני שלא מתעמקת בשום דבר ולא נכנסת לעומקם של דברים אלא מעדיפה לצפות מהצד ולשכוח שכל זה בכלל קרה כדי שאני לא יפגע שוב ולא דווקא מהמין השני, זה קורה שקשה לסמוך על אנשים.

לכן כשאני סוף סוף מחליטה לכתוב ולמצוא את המילים הנכונות שיהיו מסוגלות לתאר את מה שאני מרגישה הכי קרוב למציאות, כדי שבכול זאת כול הזכרונות לא ילכו לאיבוד על גבי דפים שעוד חודש יזרקו לוקח לי הרבה זמן לכתוב פוסט אמיתי וכנה. כול פוסט או קטע דורש ממני הרבה, הרבה מעבר למה שאני מאמינה שאני מסוגלת לכתוב או לבטא. דברים ששחכתי איך עושים בגלל שאפילו לספר למישהו את מה שאני מרגישה ברגעים האלה כבר הרבה זמן לא עשיתי.

אבל אני עדיין כותבת פה, כי זה עושה לי הרגשה טובה.

סיימתי חטיבה, מי היה מאמין אני ול כך מקווה שהתיכון תיהיה תקופה יותר טובה, הרבה יותר טובה.

פיה