קבוצה - פרק ה'

השפעת הקבוצה על התנהגות חבריה.

השפעה מודעת ולא מודעת

מחקרים רבים עוסקים בדינמיקה הקבוצתית , כלומר בכוחות הפועלים בקבוצה ומשפיעים על הפרט, בצורה מודעת או לא מודעת, ועשויים לחולל שינוי בהתנהגות או בעמדות  של חברי הקבוצה.

משתנים רבים עשויים להסביר את כוחה של הקבוצה על החבר בה:

-          קבוצות התייחסות וקבוצות השתייכות

-          גודל הקבוצה- משפיע על מערכת היחסים בקבוצה, קבלת החלטות וכד'

-          מבנה התקשורת- משפיע על העברת המידע, קבלת החלטות וביצוען וכד'.

-          סגנונות מנהיגות שונים  משפיעים באופנים שונים על הפרט. 

קיימים שני גורמים נוספים שיכולים להשפיע על התנהגות הפרט בקבוצה:

1.      לחץ קבוצתי וקונפורמיות.

2.      רמת הלכידות החברתית בקבוצה.

לחץ קבוצתי וקונפורמיות

בני אדם בקבוצה נוטים להתנהג בהתאם למה שנתפס כמקובל בקבוצתם ולא כחריגים.

קונפורמיות- היא מצב שבו אדם משמר או משנה את דעותיו או התנהגותו בהשפעת הקבוצה.

קונפורמיות היא התנהגות המציית לנורמות בשל לחץ חברתי (גלוי או סמוי).

3 סוגים של קונפורמיות הם:

הענות- קונפורמיות הנוצרת ללא אמונה כנה במעשים.

צייתנות- קונפורמיות המתבטאת בהיענות להוראה מפורשת. 

קבלה- קונפורמיות הנוצרת מתוך אמונה שלמה במעשים ובמחשבות שהקבוצה שכנעה אותנו לאמץ. לעיתים הקבלה באה בעקבות ההיענות.

למידה התנהגותית של צייתנות- הניסוי של מילגרם

שאלת המחקר- באיזו מידה יצייתו לצו של רשות או אדם בעל סמכות, כאשר צו זה נוגד את ערכיהם/מצפונם?

אוכלוסיית המחקר- ארבעים גברים שגילם בין 20-50 . הנחקרים השיבו למודעה המזמינה אותם להשתתף בניסוי הקשור לזיכרון ולמידה באוניברסיטת ייל היוקרתית בארה"ב (מקום בעל ארשת לגיטימית לעריכת ניסויים).

מהלך המחקר- מילגרם הכשיר שני משתפי פעולה- אחד גילם את תפקיד מנהל הניסוי והאחר הוכשר לשחק את תפקיד הקורבן. לנבדק נאמר שהוא עומד להשתתף בניסוי הבודק את השפעת הענישה על הלמידה וכי המשתתפים בניסוי ייקחו בו חלק כ"מורים" או כ"לומדים". נערכה הגרלה , אך למעשה בכל הפתקים היה כתוב מורה – כי את תפקיד הלומד שיחק משתף הפעולה. ה"לומד" הושב על כסא חשמלי ונקשר אליו ברצועות.  הכסא לא היה מחובר באמת לחשמל אך הנבדק חשב שכן. במקום ישיבתו של המורה הוצב לוח עם שלושה כפתורים ומתחתיהם כתובה עוצמתה של מכת החשמל הניתנת ללומד+הגדרות לגבי עוצמת המכה.

הנחקרים הסכימו לציית לחוקר ולתת זרם חשמלי לאדם שהם לא מכירים רק משום שהחוקר הורה להם לעשות כך כאשר הנשאל טועה בתשובתו."המורה"- הוא הנחקר אשר היה צריך לתת זרם חשמלי בעוצמה הולכת וגדלה לתלמיד (שהיה שחקן).. המשימה שהוטלה על התלמיד היא ללמוד צימדי מילים. החוקר הורה ל"מורה" לתת זרם חשמלי לתלמיד לאחר כל שגיאה בצמדי המילים ולהעלות את עוצמת הזעזוע משגיאה לשגיאה.(למעשה לא קיבל התלמיד שום זעזוע חשמלי).התלמידים- שהיו שחקנים השמיעו תגובות קולניות, בכל פעם שעוצמת הזרם עלתה.

ממצאים- כדי שיוכל להעריך את הממצאים ביקש מילגרם מ-14 סטודנטים לשער מה יהיו תוצאות המחקר. השערתם הייתה ללא יוצא מהכלל שרק מיעוט שולי מ- 100 הנחקרים (כ-1%) ימשיך בניסוי עד לסיומו, גם תשובתם של עמיתים למקצוע של מילגרם היתה דומה.

איש מבין המשתתפים לא פרש מהניסוי עד לאמצעו במכת חשמל של 300 וולט, רק 5 פרשו בשלב זה

 65% המשיכו בניסוי עד לסיומו.

דיון

שני ממצאים הפתיע במחקר:

1.      מידת הצייתנות של המשתתפים- מרביתם צייתו לסמכות גם בשעה שצו הסמכות נגד את ערכיהם ופגע במצפונם , גם כשידעו שהם פוגעים וגורמים סבל גם לאחרים, ולמרות שידעו שלא ינקטו סנקציות נגדם במידה אם יפסיקו את השתתפותם בניסוי.

2.      עוצמת תגובות המתח בקרב המשתתפים הייתה גבוהה מאד . לפיכך היה ניתן לצפות שעקב כך יפסיקו המשתתפים להשתתף בניסוי- אך דבר זה לא קרה.

מדוע צייתו הנבדקים לסמכות בניסוי זה?!

כדי לענות על שאלה זאת צריך לקחת בחשבון מספר תנאים ההתקיימו והשפיעו על החלטות הנבדקים:

1.      הניסוי נערך באוניברסיטה יוקרתית ולכן ניתן להניח שמבצעי הניסוי הם מומחים ובעלי לגיטימציה לעריכת ניסויים.

2.      מטרת הניסוי נתפסה כחשובה מאד: להוסיף ידע על למידה וזיכרון.

3.      המשתתפים סברו כי "הקורבנות" התנדבו לניסוי והם מוכנים לסבול לטובת המדע.

4.      התשלום שקיבלו יצר תחושה של מחויבות.

5.      לא הייתה למשתתפים אפשרות להתייעץ עם מישהו מחוץ למעבדה.

ניסוי זה העלה שאלות הנוגעות לטבע האדם

·         על פי הניסוי (ולמרות התנאים המיוחדים לו) תיתכן מציאות של צייתנות עיוורת לסמכות ובמיוחד לסמכות פורמלית ובני אדם עלולים לבצע את מה שבאופן רציונאלי לא היו מעלים על דעתם כי יבצעו בפועל.

·         האם ציות לפקודה משחרר את הפרט מאחריות למעשיו???  פושעי מלחמה נאציים השתמשו במשפטיהם בנימוק ש"הם רק מילאו פקודות". גם בצבא הישראלי נדרשת המערכת להתמודד עם שאלה זו וכל חייל לומד שאין למלא "פקדוה בלתי חוקית בעליל". מי שימלא פקודה כזו יישא באחריות.

אתיקה בניסויים – הצהרת הלסינקי.

אתיקה- מערכת של כללי מוסר הנוגעים להתנהגותו המקצועית של אדם.

הצהרת הלסינקי (פינלנד, 1964)

הצהרה זו קובעת כללים מוסריים מחייבים הנוגעים לעריכת ניסויים ומחקרים בבני אדם.

כללים אלו קובעים בין היתר כי, על מנת לערוך ניסויים בבני אדם יש לעמוד בתנאים הבאים:

·         אישור הניסוי וביצועו-לפני עריכת ניסוי יש להגיש לוועדה מיוחדת הפועלת בכל מוסד בקשה מפורטת ומנומקת. הוועדה תאשר את עריכת המחקר רק אם מתקיימים בו כל התנאים המפורטים בהצהרה כמו : שמירה על זכויותיהם של המשתתפים ,מטרת המחקר בעלת ערך וכד'. את המחקר ינהל אדם בעל הכשרה מתאימה לכך ובפיקוחו של איש רפואה בעל סמכות קלינית.

·         מטרת מחקר-  מחקר ביו רפואי שכרוכים בו בני אדם חייב להיות בנוגע לשיפורם של תהליכי אבחון, ריפוי ומניעה של מחלות. יש להבחין בין מחקר שמטרתו הבחנה או ריפוי ובין מחקר ללא ערך הבחנתי, מחקר שלא משמש לריפוי.בכל מקרה, מחקר בבני אדם ייערך רק אם אין כל דרך חלופית להרחבת הידע. לעולם טובת המדע והחברה לא יימצאו בעדיפות על רווחתם של בני האדם המשתתפים במחקר.

• זכויותיהם של בני האדם המשתתפים בניסוי:
• אסור לגרום לנבדקים נזק, תופעות לוואי, אי נוחות וסיכונים לנבדקים הכרוכים בניסוי המוצע. יש להימנע מפגיעה גופנית או נפשית במשתתפים.
• זכותם של המשתתפים לשמור על שלמות אישיותם וגופם ויש להפחית למינימום את הפגיעה בהם. כמו כן יש לנקוט כל אמצעי כדי לשמור על פרטיותם.
• אסור לבצע ניסויים בעלי רמת סיכון גבוהה.
• יש לדאוג שכל נבדק יעכל את המידע הנמסר לו, יבין אותו לאשורו ועל סמך הבנה זו ייתן הסכמה חופשית ורצונית להשתתפותו במחקר.

o        לכל נחקר יש הזדמנות לחזור בו מהסכמתו ולהפסיק את השתתפותו בניסוי בכל עת.

בכל אוניברסיטה יושבת ועדה  שתפקידה לאשר ביצוע ניסויים ברוח הצהרת הלסינקי.

יישום– 

אם נבחן את הניסוי של מילגרם לאור הצהרת הלסינקי נבחין במספר בעיות של אתיקה ומוסר :

חשוב לציין כי באותה עת לא היו הנחיות מפורשות בתחום זה.

o        האם נהג מיליגרם כשורה כאשר לא סיפר לנחקריו את האמת? האם מותר לחוקר להוליך שולל את נחקריו?

o         האם מותר לחוקר לגרום לנחקריו אי נוחות ומתח? האם מותר לחוקר לעורר יסוריי מצפון בלב נחקריו?

o        מיליגרם לא עדכן את נחקריו בפרטי הניסוי , השאלה היא האם זה בסדר, האם זה מוסרי לא למסור לנחקרים את האמת ולא להסביר מהי מטרת הניסוי?  ( למרות שאם היה מספר, לא הייתה אפשרות לבצע את המחקר).

o        כאשר הנבדקים חשו לא בנחת ומצפונם ייסר אותם הוא הורה להם להמשיך בניסוי וגרם להם להרגיש אי נוחות. ( למרות כמובן שהמחקר לא בוצע באמת ולכן לא נגרם כאב או נזק לאף אחד).

תקציר -  הניסוי של מילגרם  - ציות לסמכות.

"למידה  התנהגותית של צייתנות*".

שאלת המחקר: באיזו מידה בני אדם יצייתו לסמכות , כאשר הצו מנוגד למצפונם?

אוכלוסיית מחקר: 40 גברים               מקום מחקר: אוניברסיטת ייל.

מהלך המחקר והמניפולציה של החוקר:

נאמר לנבדקים שהם משתתפים בניסוי שעוסק ב"זיכרון ולמידה" .

מילגרם יצר סיטואציה שקרא לה   "מורה-תלמיד" .  בשני חדרים ישבו שני נבדקים האחד נקרא "תלמיד" והאחר " מורה".  התפקידים הוגרלו אקראית, כביכול.

נאמר ל "מורים"  שעליהם להקריא שאלות ל "תלמיד" שיושב קשור לכסא חשמלי . אם התשובה של התלמיד אינה נכונה עליהם להעביר לתלמיד זרם חשמלי  ("עונש") .

בכל תשובה לא נכונה יגבר הזרם החשמלי ב- 15 וולט עד לרמה של 450 וולט. (קטלני) – זאת השיגו החוקרים באמצעות לוח שהוצב מול ה "מורה" ועליו מתגים שנתבקש להפעיל בהדרגה.

ה" מורים" היו הנבדקים התמימים . הם לא ידעו שה"תלמידים" הם משתפי פעולה של החוקר ולא ממש

קיבלו זרם חשמלי אלא רק הגיבו כאילו קיבלו. מילגרם הכשיר שני משתפי פעולה ששחקו את התפקיד של "התלמיד"

בחדר ישב "משתף פעולה" נוסף , עוזר מחקר, שהגיב לשאלות ה"מורה" (הנבדק התמים)

בתשובות: "אתה חייב להמשיך בניסוי". עוזר המחקר שנכח בניסוי נתפס כבעל סמכות על ידי הנבדקים כי לבש חלוק לבן.

לפני קבלת הממצאים ערך מילגרם סקר שבו אפשר לסטודנטים ואנשי מקצוע לשער איזה אחוז מבין המשתתפים יציית להוראות ? השערתם הייתה שאחוז אחד בלבד יציית להוראות.

ממצאים: ה"מורים" בניסוי (הנבדקים התמימים) הראו סימני מתח עזים. למרות זאת, איש מביניהם לא פרש מהניסוי באמצעו – עד הכפתור ה- 20 בלוח = 300 וולט.

65% המשיכו בניסוי עד לסיומו למרות קולות המצוקה של ה"תלמיד" בחדר השני וגם כשהשתתק לחלוטין.

הנבדקים נתנו הסברים רבים להתנהגותם, כמו למשל:

- הניסוי בוצע באוני' יוקרתית ולכן נתן לגיטימציה לפעולה.

- מטרת הניסוי נתפסה כלגיטימית – למידה וזיכרון.

- הנבדקים תפסו את עצמם ואת האחרים כמחויבים לניסוי לכן המשיכו בו.

- הנבדקים חשוב אי בהירות בקשר למצב.

מסקנות המחקר :

 בני אדם  נוטים לציית לסמכות.  באילו מצבים הצייתנות גוברת?  הצייתנות גוברת …

                 - במצבים של עמימות ואי וודאות.

                 - כשחשים העדר אחריות לתוצאות.

                 - כאשר יש מעבר הדרגתי מפקודות פחות מזיקות לפקודות מזיקות יותר.

* צייתנות: קונפורמיות המתרחשת בעקבות הוראה מפורשת של מי שאנחנו רואים בו בעל סמכות בתחום מסוים.

תקציר - הניסוי של סולומון אש (קווים  בכרטיסיות)

לחץ קבוצתי וקונפורמיות.

שאלות המחקר: עד כמה משפיעה הקבוצה על  הפרטים שבתוכה?

                          עד כמה חזק הדחף לקונפורמיות בקבוצה?

                          האם קיים קשר בין לחץ קבוצתי לבין נטייתו של היחיד לקונפורמיות?

משתנה תלוי : =  קונפורמיות . =  התנהגות היחיד בקבוצה. (הגדרה אופרטיבית)

משתנה בלתי תלוי:  =  לחץ קבוצתי = תמימות הדעים בקבוצה. (הגדרה אופרטיבית)

אוכלוסיית  מחקר: סטודנטים שלא הכירו אלה את אלה.

מהלך המחקר/ המניפולציה של החוקר:

לסטודנטים נאמר שהם משתתפים בניסוי פסיכולוגי לבדיקת ראייה. לא נאמרה הסיבה האמיתית.

הם נתבקשו לציין איזה מבין הקווים בכרטיסיה אחת זהה לאחד הקווים בכרטיסה אחרת שבה היו משורטטים שלושה קווים. (ההפרש בין הקווים היה של 5 ס"מ)

המשתתפים הכריזו בקול את תשובתם לפי סדר הישיבה.

כל המשתתפים היו "משתפי פעולה" של החוקר מלבד ה"נבדק התמים" שישב בסוף  שורת העונים ורק לאחר ששמע את כל התשובות השיב.

בהתחלה ענו כל המשתתפים תשובות נכונות ובשלב כלשהו עפ"י הוראת החוקר ענו תשובה לא נכונה להפתעתו של הנבדק התמים , כיוון שהיה ברור מהי התשובה הנכונה.

הכוחות שפעלו על הנבדק: (כיצד נמדד הלחץ?)

-          הקווים היו ברורים וחושיו לא הטעו אותו.

-          תמימות הדעים של כל המשתתפים בקבוצה לפניו . ("משתפי הפעולה")

-          היה עליו להצהיר על שיפוטו בפומבי , בקול רם, כשהוא בעמדת מיעוט.

הממצאים: כשליש מהנבדקים נכנעו לדעת הקבוצה. היו "קונפורמיים" לקבוצה.

בסיום הניסוי  אש ראיין את ה "קונפורמיים" וביקש לדעת מה הניע אותם להיכנע לדעת הרוב?

הנבדקים נחלקו לשלוש קבוצות לפי תשובותיהם בראיון:

-          מעוותי תפיסה  - ענו שאכן ראו את הקו שדיווחו עליו כנכון.

-          מעוותי שיפוט – טענו שחששו שהם טועים  לנוכח תמימות הדעים בקבוצה ולכן העדיפו לסמוך על הרוב.

-          מעוותי פעולה/דיווח -  טענו שלא היה להם ספק בקשר לתשובה הנכונה , אך הם העדיפו לענות תשובה לא נכונה ובלבד שלא להיות יוצאי דופן.

מסקנה: לקבוצה כוח רב על הפרטים שבתוכה.  הלחץ הקבוצתי מחליש את כוחו של היחיד

להתנגד לה.

מחקר המשך:

אש ביקש לבדוק איזה משתנה בלתי תלוי משפיע יותר: גודל הרוב בקבוצה (מספר האנשים)

                                                                                          או תמימות הדעים בה?

ממצאים:

מצב I: משתף פעולה אחד ונבדק אחד (שני משתתפים)  – השפעתו של משתף הפעולה אפסית.

מצבII: 2 משתפי פעולה ונבדק אחד (שלושה משתתפים) -  13.6 קיבלו את העמדה השגויה.

מצבIII: 3 משתפי פעולה ונבדק אחד – שליש מהנבדקים קבלו את העמדה השגויה .

מעבר למספר זה (ארבעה או יותר) אין השפעה גוברת על הפרט.

2/3 מהנבדקים שנקראו "עצמאיים" דבקו בדעתם לאורך כל הניסוי בלי קשר למספר המספר האנשים  המביעים עמדה שלילית (כמות הלחץ המופעל עליהם).

מסקנה: כוחם של אלה שעמדתם דומה לעמדתו של הנבדק התמים חזקה יותר מכוחם של אלה שדעתם

             מנוגדת  לדעת הנבדק התמים. לכן במקרים שבהם נשברה תמימות הדעים בקבוצה , זה חיזק את

             עמדת הנבדק התמים.

הסברים לממצאים: תמימות הדעים בקבוצה נוחה יותר לבני האדם ומקלה על שמירת הלכידות בקבוצה.

לא קל לפרט להיות חריג ולהתנגד לקבוצה. (רוצה להיות צודק כמו כולם ואהוד על הקבוצה)

מושגים המתקשרים לניסוי :

"חשיבה קבוצתית" / "קונפורמיות ייתר".

חשיבה קבוצתית - היא הנטייה של חברי הקבוצה להעדיף תמימות דעים . 

גיבוש הגדרת מצב משותפת בקבוצה מונעת ויכוחים וזה נתפס כמצב של הסכמה כללית . 

חשיבה קבוצתית היא תוצאה של קונפורמיות ייתר.

הפחתה או הגברה חברתית?

האם הלחץ הקבוצתי והנטייה לקונפורמיות קבוצתית מגבירים את כוחו של הפרט או מחלישים אותו?

יש מחקרים שמוכיחים כל אחת משתי האפשרויות:

הפחתה חברתית:

מצב חברתי המחליש את כוחו של היחיד  כשהוא חלק מקבוצה.  היחיד עשוי שלא לקחת אחריות על מעשיו  מתוך ציפייה שמישהו אחר יעמוד במשימה – פיזור אחריות.

הגברה חברתית:

הקבוצה עשויה להגביר את כוחו של היחיד גם בכיוון של יתר תעוזה. לעיתים אדם מוכן להסתכן  כשהוא חלק מקבוצה יותר מכפי שהיה מעז לבדו. קיומן של קבוצות תמיכה מוכיחה כי לעיתים הפרט מסוגל לבצע בקבוצה מה שלא הצליח לעשות לבדו. ("מעתק נטילת סיכון"-מחקר בהמשך)

תיאוריית ההשוואה החברתית של פסטינגר

תיאוריה זו גורסת כי במצבי עמימות, כשיש לאדם ספיקות בנוגע לכושר השיפוט שלו וכשאין לו יכולת להיעזר במקור חיצוני כדי לקבוע עמדה או התנהגות, השפעת הקבוצה גוברת. 

הוא משווה את יכולתו ודעותיו לאלו של האחרים ובמה שנראה בעיניו כנורמה חברתית או מוסכמה. תיאוריה זו מסייעת להבין את ממצאי מחקריהם של אש ומיליגרם וכן את הנטייה להגברה או הפחתה של כוחות הפרט בקבוצה.   

(דוגמה למחקר – ניסוי תנועה אוטו קינטית של שריף)

לכידות חברתית

קבוצה מלוכדת היא בעלת כֹח משיכה לחבריה ונותנת תחושה שמטרות הקבוצה משותפות לכל החברים  ולכן כל אחד מוכן להתאמץ למען חברי הקבוצה ולמען הקבוצה כולה.

ככל שהקבוצה עונה על צרכים רבים יותר של חבריה, וככל שלצרכים אלו עוצמה וחשיבות גבוהים יותר כך עולה מידת המשיכה לקבוצה ולכידותה.

הלכידות הקבוצתית עשויה להגביר את נטיית חבריה לחשיבה קבוצתית ולהתנהגות קונפורמית ולהעצים את כח ההגברה.

דוגמא: ב- 1978 נמצאו גופותיהם של יותר מ-900 בני אדם בעיירה ג'ונסטאון (בג'ונגלים של גינאה) בדרום אמריקה. אנשים אלו ביצעו התאבדות קולקטיבית. איש מהם לא התנגד בפומבי לרעיונותיו המהפכניים של הכומר ג'ונס.

קונפורמיות וסטייה חברתית

סטייה-  היא התנהגות הנתפסת כהפרה של החוקים או הנורמות החברתיות.

הגדרת התנהגות כסוטה היא יחסית לזמן, למקום ולנסיבות החברתיות.

סוציולוגיים משתמשים במושגים נון קונפורמיות וסטייה כמושגים חלופיים. הקבוצה מפעילה מנגנוני פיקוח על הסוטה  והוא זוכה לסנקציות בהתאם לחשיבות הנורמה המופרת.

הפונקציות של הסטייה

1.       הסטייה עשוייה לחזק את הערכים והנורמות- כך מתקיים תהליך חברתי של בחרור ההעדפות התנהגותיות במסגרת התרבות.

2.       התגובות החברתיות לסטייה מגדירות את הגבולות המוסריים- עצם הגדרת הסטייה מגדירה למעשה מה נחשב לנורמטיבי בחברה.

3.       סטייה מנורמות עשוייה להגביר את הלכידות החברתית- כאשר מתקיימת סטייה יש נטייה לגנות אותה ולהתלכד נגדה. התגובה המשותפת יוצרת תחושת סולידריות ומאשרת מחדש את המכנה המשותף בחברה.

4.       הסטייה מעודדת שינויים חברתיים- לעיתים הסטייה מעוררת מחשבה באשר למצב הקיים יוצרת תקדים לנורמות חדשות.

הסטייה יכולה להיות גם דיס-פונקציונלית

i    הסטייה יכולה להביא להתפרקות הקבוצה- כאשר הסטייה מערערת את יציבות הקבוצה, כשנפגע ערך מרכזי בקבוצה.

i    הסטייה יכולה לעורר ויכוחים, עיסוק חדש בסוגיה ולהוביל את חברי הקבוצה להבנה שאין ביניהם הגדרת מצב משותפת בנושא הרלוונטי.