נו נו נו על מחשבות לא טהורות!

לוקחת שאיפה

מריחה את הגשם ואת הסיגריה,

וזה שילוב מנצח בדרך לתחנת אוטובוס ביום חורפי.

החיים שלי מתחילים כאילו מחדש, העולם שונה פתאום, אולי הוא השתנה כשלא שמתי לב ורק עכשיו אני מתעוררת מהתרדמה. אז מסתבר שכולם התאכזבו ממני, אם על זה שאני מעשנת, אם על זה שאני כלבה, אם על זה שהשתנתי ואם על זה שלא.

אני כלבה, הידעתם?

אבל אני מיוחדת.

~שאיפה~

איך מישהו יכול להגיד שזה משהו שהוא ידע שיגיע אליו בשלב מסוים? תמיד ידעתי, גם כשהתנגדתי, שאני אעשן. אולי חיכיתי פשוט לסיבה להתחיל. כשהחיים קורסים זה מספיק טוב?