איזה שעמום!

כל כך משעמם שאני מוצאת את עצמי רואה מרתון השיר שלנו ועוד מצטערת על זה שפספסתי את הפרקים הראשונים.

גיליתי שנינט טייב נראת כמו קוקסינל, מסכנה.

התוכנית עצמה בעצם מסכנה, היא אמורה להיות מסוג התוכניות שאם אתה מפספס פרק, אז לא נורא..מקס' מישהו חס וחלילה החליף חולצה. אבל פה...ממש קשה לעקוב אחרי זה, ובתור אחת שלא יכולה לראות את זה כמה פרקים ברציפות (נינט טייב מאוד מעצבנת), ממש חבל לי.

בעקבות פוסט שקראתי לפני כמה שעות, הוצפתי בנוסטלגיה בית ספרית, יששש! כל המעבדות והמחשבים, בעצם..פרשתי מזה. כן כן, הכל חוזר אליי..

אני משערת שאוכל לכתוב פה כמה מחוויותיי, בשבילי זה היה סיוט כמובן אבל אנשים מהצד תמיד צוחקים משום מה (איתי, עליי..מה זה משנה).

אז כמו שאמרתי הייתי בכיתת ביוטכנולוגיה (!!! fun fun fun), בסוף שנה היינו צריכים למצוא נושא כיתתי לספר מחזור, העלתי בצחוק (זה באמת היה בצחוק) שהכיתה שלנו תהייה מערכה מחזורית של היסודות הכימיים.

חשבתי שהתגובות יהיו משהו כמו: "וואי בלה, מה קרה לך?!מה אנחנו נראים לך חננות?"

טעיתי, זה בכלל לא הכיוון של מה שאמרו לי.

זכיתי לשמוע "וואו, רעיון טוב! יאללה בואו נלך על זה, אתה תהייה נחושת, אני כספית, היא תהייה כלור והוא גז אצילי!"

איך שרדתי את זה עם תאיי המוח האפורים שלי??

אגב, הנה עדכונים על אבאל'ה שלי..

עכשיו הוא החליט שהטירונות תהייה כל כך קשה, שאני צריכה להכין את עצמי פיזית לקראת המאורע.

הוא מתכנן להעיר אותי בכל בוקר כדי שאני אצא לריצה של כמה ק"מ, או שהוא התחרפן לגמרי או שהוא מעדיף אותי מחוץ לבית..באמת שקשה לי להחליט מה עדיף במקרה זה.

אם שרדתי את ביתי (נכון, אז משעשע אצלי רוב הזמן, אבל יש מספיק דברים אחרים...כמו הסבתא למשל.

היא פשוט התגלמותו של השטן! כל היום רודפת אחריי עם בננות..היום לדוגמא מיהרתי לצאת החוצה, אז ברור שאני אפתח את הדלת עליי ככה שהידית תדפוק לי את האגן בצורה היסטרית, וברור שבזמן שאני אצרח מכאבים הסבתא הזאת תבוא ותשאל: "חוצֵ'ש בנַנוּ?" שזה אומר "רוצה בננה?" אוחחח!! זה מה שיש לי להגיד. איזו הערת סוגריים ססגונית כתבתי לי פה) אשרוד הרבה דברים, מה גם שיש בי את הכוח לא לאכול! אני מסוגלת לא לאכול ואז אני אתעלף, אשיג גימלים ואשב בבית בזמן הטירונות! אה! דפקתי את המערכת =)

טוב, זאת היתה חפירה מיותרת...

נינט טייב הנה אני באה!