מחר אלך לבצפר, הו כמה זמן לא אמרתי את זה, חודשים שזה לא יצא מפי.

בזמן שאצעד שם במסדרונות האופל.. אני אריח את העשן הכבד לקראת הסוף. לפי דעתי אני מהאנשים הבודדים שמעריכים ריח של סיגריות, אני מתה על הריח הזה! אבל יש כמה סיגריות שיכולות להסריח ברמות, הסיגריות של פו הדב.

פו הדב – זוהי מזכירת הבגרויות של הבצפר.

למה פו הדב? כי היא נראת כמו אחד כזה.

למה סירחון? כי היא ארובה מהלכת.

למה אני הולכת לבצפר? כי אני סתומה.

כדי להיכנס למשרד שלה צריך לקחת הרבה אוויר לפני זה, צריך גם לאמן את מיתרי הקול, אם רוצים להשיג ממנה משהו..זה בא בטוב רק בצעקות.

הייתי אצלה פעם אחת במשרד יחד עוד מישהי מהשכבה, אותה אחת ביקשה מפו הדב לכבות את הסיגריה..

מישהי: "את יכולה לכבות בבקשה? אני לא יכולה לנשום פה"

פו הדב: *מכבה את הסיגריה*

             "מרוצה עכשיו?"

מישהי: "את יכולה לכבות עכשיו את הסיגריה השנייה?"

אכן, ארובה מהלכת.

ידיד שלי המציא את הכינוי בשבילה "פו הדב" אחרי שהיא באה לכיתתנו, לבושה בחולצה צהובה כגודלו של כדור פורח.

"מה? מה זה? מה היא לובשת?

תראו! יש לה גזרת פו הדב!"

אחרי שנה בערך אמא שלי הלכה לבצפר כדי לברר משהו בשביל אחותי, אחרי שהיא התלוננה על העשן היא ישר שאלה..

"אוי אוי אוי, ראית איך היא נראת? אוי, אסור לצחוק על אנשים כאלה.

היא נראת כמו הדובי הזה מהסיפורים..איך קראו לו? פו הדב?"

כנראה שהשם הזה ידבק אליה לאורך שנים, או עד שהיא תעשה דיאטה.

"וכך הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה..פו הדב, מר זמיר וחני הרכזת"

שיהיה לי בהצלחה מחר!