תהילה נוסעת לפראג, הפרידה של צמד הרומנטיקנים קשה מנשוא.

נתי רוצה לחבוק את תהילה. המגע ביניהם רוחש על פני השטח

כבר כמה פרקים. וכעת רואים בבירור שזאת תהילה שנמנעת.

ואז טפח חדש באישיותה של תהילה נחשף.

היא מגדלת צמחים בביתה,

וצמחי הצבר אינם זקוקים להשקייה.

אה, וגם היא בכלל גאיה חוזרת בתשובה.

ונתי מרגיש עזוב והוא בכלל לא מכיר אותה,

וכך היא עוזבת אותו לשלושה ימים לפראג,

לראות איזו עבודה שהיא עשתה לקהילה שם.

לא הבנתי את הקטע של הנסיעה שלה,

היא נוסעת לבדוק שהפרוכת מתאקלמת?

 "אנחנו נדבר על זה כשאחזור" היא מבטיחה לו לעת פרידה.

נתי מסתכל על החיבוק שהוא כ"כ רצה לקבל מתהילה,

ניתן ע"י גאיה לעלם חמודות אחר,

שלא יודע איך לאכול את תהילה החדשה.

או את גאיה הישנה שחוזרת בשלל עטיפות,

שלא היו עליה בעבר.

נתי שמקבל מפתח לביתה של תהילה בשל העציצים,

שלא ימותו בצמא.

לא יכול להתאפק אך גם לא להתמודד

עם מה עברה של תהילה.

"עזוב אותך, אתה לא תוכל להתמודד עם זה,

זה גדול עליך" מנחם אותו עזריה "היא ריש לקיש אמיתית".

אחות של רעות באה לבקר אותה במשרד (אלישבע?),

עוד סצנה הזויה.

והיא מדובבת את בתה תמרה

שלא מוציאה מילה מפיה.

ומבשרת לרעות בשמחת חוסר הרגישות,

למתרווקת שלא מצליחה למצוא לה בן זוג, שהנה,

כעת חיה והיא הרה.

אולי בן אולי בת.

רעות מלווה את אחותה האטומה, בדרכה לעוד דייט כושל,

שלא מצדיק השארות לכריך העמוס לעייפה שהוא הזמין,

עם מיו-נייז ובלי בטטה,

ו"תבדקי במטבח שאין בטטה באנטיפסטי".

יו, כמה הבחור הזה הזכיר לי עשרות דייטים עקרים שעמם יצאתי.

הוא בסדר, כ"כ בסדר, לא יפה ולא כונף

כ"כ בסדר -

כאילו הוא בחור טוב, תכל'ס מה הוא אשם?

אבל אין את זה, זה פשוט לא שם.

אותו דבר עלום שמחפשים בדייטים -

הקליק, משיכת הלב

ואולי זאת בכלל משיכה מסוג אחר

שמחפשים בדייטים שכאלה.

רעות בצר לבה, ועם כ"כ הרבה שמות סביב לה,

רוצה להחליף שם - מי מחליף שם בלי התייעצות עם רב?

ככה סתם, בגלל איזו טעות של מחייג אלמוני?

אסתר? אחותה תומכת במהלך "זה שם יפה אסתר".

ומיד בתום שינוי השם בבית הכנסת כשנתי מוכן להרתם לעזרה,

על אף שהוא לא ממש מבין עד הסוף את המניעים של רעות -

ייקרא שמה "גאיה אסתר. אה, לא סליחה, רק אסתר".

והסוכריות מושלכות מעזרת נשים למעלה.

ובשנייה אחת רעות-אסתר כבר מקבלת הצעה לדייט,

עם אחיין של איזו מתפללת.

ממש הצעה שנפלה כמו הסוכריות "מהשמיים".

ואז מתברר, ממש כמו בחיים, שזה אותו הבחור -

בחור המיו-נייז.

אותה הגברת בשינוי אדרת, אלא שהפעם שמה אסתר.

ורעות שכבר הבינה,

שטוב לא יצמח כאן הולכת מבית הקפה

(וואו, מה עניין הלבלוב והצמיחה בעולם הדייטים לאחרונה, הא?).

אלישבע מספרת לרעות שהיא הקשיבה בטעות לשיחת טלפון

של דודי והמזכירה שלו, והתברר לה שהוא חושב שהיא דיכאונית

וקוטרית, והמזכירה מוסיפה, ממש לא מה שמגיע לך.

כך מתחילות כל הבגידות?

צופי הסדרה האדוקים, זוכרים את התנהגותו הנכלולית,

של אותו דודי, שלא היה סגור באיזו אחות לבית משפחת רוזן

הוא מעוניין. וכי רעות החליטה שהוא דפוק, והשאירה לאחותה

לשאת בתוצאות, יענו, להתחתן איתו. 

כי איך אפשר לפקוח עיניים לאדם שלא רוצה לראות,

מה שעומד מולו.

האם רעות יכולה לעמוד לצדה של אלישבע,

רק כשחייה של אלישבע הם בוקה ומבולקה?

רק כשהם קורסים?

"תישארי כאן, כמה זמן שאת צריכה".

ומתוך ייאוש הרווקות, תמרה פולטת את שמה של רעות -

אותו שם שרעות כמהה להחליף במשך פרק שלם -

כי הוא רע, אותיות ר' ו-ע'.

יפעת שמלאה בגעגועים נוסעת לנגב,

ופוגשת את טרזן.

משהו נפתח באמיר והוא רוצה להתיישב בנגב,

האם זה גם מה שמתאים ליפעת?

ימים, או תסריטאים יגידו.