אז ככה, ביום חמישי אני צפויה ללכת להקרנת בכורה של שני פרקי הסיום

של הסדרה. אני אוהבת בד"כ אירועים מסוג זה, כי זה גורם לי להרגיש

שאני יודעת משהו, רגע אחד לפני כולם - יענו, מיוחדת.

ואל אותה שמחה מתלווה עצב בכך, שכל ההנאה פגה לה

ברגע אחד, ובמקום להתענג על הפרקים בעיתם ובזמנם,

אותה אכילה חפוזה, היא כזאת שתייסר אותי אח"כ.

טוב, קודם נראה שאגיע ואצפה, ואח"כ נבכה.

אז מה היה לנו בפרק?

נתי נשאר נאמן לדמותו הלא מכילה והאימפולסיבית.

הוא לא נותן סיפק בידה של תהילה/ גאיה להתנצל.

והוא מגלה שלא רק שבעברה הייתה חילונית שמסתובבת לה

בחדווה נטולת שרוולים.

אלא שהיה לה איזה מארק הולנדי,

שהכניס אותה להריון וברח ובחודש השלישי להריונה היא ביצעה הפלה.

איזו הפלה - על נתי, ואני אומרת כמה נתי אחד יכול לספוג?

שלא לדבר על להכיל?

הלוא הבנאדם לא מסוגל להתמודד עם בחורה נורמאלית רגילה שרוצה אותו,

ראה ערך יפעת הידידה שלו, ניצן שיאון העשירה ואותה חברה קדומה שלו

ששבה לחייו כדי לספר על נישואיה ואז הוא מציע לה באימפולסיביות

הילדותית שלו נישואין. בקושי רב הוא התקדם לקראת רצון בקשר עם גרושה פלוס ילד,

וכל אותן הבחורות דתיות מלידה עם אותו סט ערכים.

אז עכשיו מפילים עליו, מישהי שלא מגיעה אליו זכה וטהורה?

ככה זה כשמתאהבים בחטף ליד דלת דירת השותפים שלך.

נתי בורח מהתמודדות אל כנס רופאים, ושם הוא פוגש באיזו עלמת חן,

שמוכנה לוותר בעבורו על מולים, ולהמשיך ולהפריד בין בשר וחלב.

בעיני העגל הנלהבות שלה, היא מוכנה לטרוף את נתי הדתי.

ומשום מה, נתי לא יודע כיצד להגיב לפרשייה,

ואחרי שהוא מחפש את אותה ד"ר כ- 20 דק'

אחרי שהיא פרשה לחדרה, לבד.

הוא אורז את מזוודותיו והולך לתהילה ומציע לה נישואים,

בפתח דלתה "תכנס?" היא שואלת ומכניסה אותו לביתה.

הודיה נשארת אף היא נאמנה לאותה משיכה מוזרה שלה לאיסוף חפצים מהרחוב.

היא רואה ספה אדומה יפה ברחוב הגדוד העברי,

אך אין מי שיושיע וייתן יד כדי להזיזה ממקומה.

הודיה אפילו ממליצה לעזריה כי יחליף את שמו,

כי עזרה ממש לא הולכת טוב עם המהות שלו,

ואולי זה הכול בגלל הערק.

בצר להודיה היא פונה לאברי, שכרגע עסוק בכביסה של אמא שלו,

שלא רוצה להחליף כלום, ומשתמשת באותן הציפות כבר 35 שנה,

אותה מכונת כביסה 22 שנה, ואולי גם עם אותן הציפיות כשהיא בסה"כ

רוצה שהבן שלה יתחתן,

כדי שהיא תוכל לאמלל לכלתה את החיים.

איך ציטט לי איזה בחור את אמא שלו, שאמרה: "כבר לא משנה לי אם תהיה מאושר,

העיקר שתתחתן".

אברי מגיע לספה של הודיה, אחרי שהיא נטשה אותה

ואמרה נואש לסיכוי שאולי היא תחזור אליו.

אברי מאזין לרצון שלה לחזור למשהו מהעבר בתוכנית הרדיופונית

תוך שהוא יושב על הספה הישנה

אותה חילץ מהגדוד העברי.

והאם כל הקטע הפולני של אמו של אברי,

נועד לרמוז לו, שלא להשליך משהו שעבד עבורך בעבר

תמורת דגם חדש?

מעניין שהודיה, על אף עזיבתה את הדת,

מגייסת את גזרותיו של הבורא, לטובת ספל קפה

עם קינמון מעל. ואת אותן הגזרות היא מאחלת לילד

שאותו שלחה עם שטר של 20 כדי שיקנה לה קפה

בקיוסק הסמוך.

רעות משחקת בנדמה לי, מעוניינת להשאיר את אחותה

ללא בעלה, נזקקת וגלמודה.

כדי שתהיה לה איזושהי סוג של משפחה.

כיוון שהיא לא הצליחה לארגן לעצמה אחת כזו.

היא מאחרת לעבודה, יוצאת באמצע היום

כדי לסייע לאחותה שלא מסוגלת להתמודד לבד,

בלי בעלה.

ולבסוף באישון לילה, אלישבע מתקשרת לדודי

סולחת לו וכמעט מתחננת שייקח אותה בחזרה,

כי תמרה צעקה: "אבא, אבא".

ואולי לא צריך לפרק כל מערכת יחסים שחורקת מעט, אלישבע.

ובטוח שאסור להסתפק בשאריות של מערכות יחסים של אנשים אחרים - רעות.

ומה יהא על אותו איתן שעובד עם רעות ומתעניין ללא הרף

במצב הדייטים שלה?

אהבתי את השימוש הכפול באנשים שחולפים על פניה של הספה של הודיה

ואח"כ נתקלים גם באברי.

הבחור האנטיפת שלא מוכן לסייע לסחוב ת'ספה

ואח"כ נעזר בכספו של אברי.

הזוג הקשיש, שבו האישה מנגבת את זיעתו של הגבר,

באיזו מין אחווה זוגית נעימה.

כאילו אותו הזוג, רק מחפש לשבת איפשהו בין כל נקודות מסעם המשותף.

והוא נותן את האפקט של כמיהה לזוגיות,

דרך ההתבוננות בהתנהלות הזוגית המקשישה שלהם, גם לאברי וגם להודיה.

ואולי זאת רק אני שמפרשת את הסצנה הזו כך בעיני שכמהות לזוגיות.