איך אפשר לכתוב קטע חדש

בעריכה חדשה,

כשאני נותרתי אותה אני.

שום דבר לא השתנה,

לא באמת.

ז"א כלפי חוץ

הכול נראה אחרת,

אבל הכול אותו דבר.

אין לי כוחות להתמודד,

וזה לא משנה כמה השכל

מברר לי את המציאות.

יש משהו אחר בי,

שמסרב להשתכנע,

שנכנע להתמכרות הלא רצויה,

והלא בריאה.

אומרים שהמודרניות הופכת אותנו לקרים,

שקדמה הופכת אותנו למנוכרים.

אני לפחות מצאתי בקדמה נחמה,

הצלחתי בזכותה לעקור את מה שהשתרש,

יותר מדי זמן,

בלי סיבה ממשית.

השתרש לו,

סתם,

סתם,

סתם.