עוד מעט זה יקרה.

אתה תעזוב,

ואולי השמחה תשוב לפקוד אותי.

עוד מעט זה יקרה,

אתה תעזוב

ומשהו בי יוכל להשתחרר.

עוד מעט זה יקרה,

אתה תעזוב,

ואולי סוף סוף תניח לי לנפשי.

עוד מעט זה יקרה,

אתה תעזוב,

ולא אצטרך להיות שבויה בך

וביחס שלך כלפי.

עוד מעט זה יקרה,

אתה תעזוב,

וחלק ממני

יעזוב איתך.

אם ראיתם את סימן השאלה בכותרת,

כנראה שהבנתם, ששמח הוא לא.

אם פספסתם אותו, אתם מוזמנים לזרוק מבט,

כמה ס"מ כלפי מעלה ולהציץ בו.

ראיתם? יופי!

אז הוא לא שמח,

וכל האיחולים האלה, והברכות

בע"פ ובפייסבוק.

מראות לי שאתם חושבים עליי ואוהבים אותי,

אבל אני, אני רק בא לי לבכות.

לבכות שאני לבד.

ומי חוגג יומהולדת לבד?

מי שכל קיומו היומיומי הוא בבדידות.

אני מוקפת אנשים שאוהבים אותי,

ונהנים מחברתי.

אבל בסוף, אני לבד.

המשפחה שלי עוזרת ותומכת,

אבל בסוף אני לבד.

אני לבד,

ונמאס לי.

נמאס לי ריבונו של עולם,

להיות לבד.

נמאס לי לשאת את הכול

ולהסתדר לבד.

נמאס לי,

נמאס לי,

נמאס.

אבל לא נראה שאתה משתכנע.

כי אם היית משוכנע -

לא הייתי לבד.

ריבונו של עולם, "יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב"...

והוא אוהב, אני מרגישה את זה.