לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Smile Like You Never Smile Befor


תחייכו כמו שבחיים לא חייכתם , תצחקו כמו שבחיים לא צחקתם , תאהבו כמו בחיים לא אהבתם .


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2008    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2008

חפיירה מטורפפת .


אז קודם כל נתחיל מהגיחה , שלמרות שהתמונות עדיין לא אצלי ,

אני אספר הכללל .

 

אני וענבל נסענו עם ח'1 ,

כמה שרצינו עם ח'2 , לא יצא , לא נורא .

ישבנו מאחורה , היה ממש מאאאאגניב ומצחיק .

[ ליאור , גלעד ובשן . אני וענבל ]

 

מוזיקה , צחוקים .

סוכריות .

 

היה ממש כייף , הגענו למחנה ,

שמנו ת'תיקים , היה מסדר קצר , גנבתי לפירק ת'כאפיה , ליובל ת'כובע .

היה ממש מצחיק .

לקחו אותנו לשטח , למחנונים .

הרכבנו את האוהל .

ואז היה זמן להסתובב ,

אחרי זה , היה פעילות אתגרית , היה ממש כייף .

ואז היה שיחה עם אב שקול ,

אחרכ' היינו באנדרטה הנח"ל ,

ואז , היה הטקס .

קודם התכוננו כזה , הכרתי משו עם אופיר ואני והיא נשארנו לדבר .

היה כייף .

היה את הטקס .

חזרנו , פעילות ערב ,

דיברתי עם הורביץ מלא .

היה לי ממש כייף .

בלילה , הלכנו לישון .

אני וענבל הלכנו לשירותים .

ועשינו את הדבר הכי משוגע בעוולם !

 

קמנו בבוקר , אכלנו , ויצאנו לנחל אלכסנדר ,

היה לי ממש ממש כיף , ואז ,

נסענו הביתה .

 

אני רק רוצה לומר , שהגיחה הייתה לי כ'כ כ'כ כייפית .

נהנתי כ'כ .

 

תודה לכולם .

 


 

אח שלי נסע לאילת עם אבא שלי ,

היה לי בית רק עם אמא .

אני רוצה לומר , שאני באמת נהנתי ,

בזמן האחרון , אני ואמא שלי בכלל לא מדברות ,

בכלל לא ביחד .

ואז , היה לנו את הזמן הזה לבד .

בלעדיו .

כל העלבון הזה שמצטבר שהוא פה .

כל הכאב ,

כאילו לא היה .

בקושי הספקתי להנות ,

והוא חזר .

ועכשיו , זה חזר להיות מה שזה היה ,

עלי צועקים .

לי נותנים עונשים ,

ועליו מרחמים .

אני לא יכולה איתו יותר .

הוא מחרפן אותי .

הוא מציק לי .

אני לא יכולה .

היא לא שמה לב .

היא לא קולטת .

אני חוזרת הביתה , עולה ישר לחדר ,

נכנסת ישר לממד ,

בקושי רואה אותה .

אני יכולה לבקש ממנה אותו דבר 865389673674376734643 פעם .

והיא לא מתייחסת .

לומר לה , לבקש ממנה .

היא פשוט לא .

 

די כבר !

כמה אני יכולה לסבול ?

כמה ?

כמה אני יכולה להבין , ולהתחשב ?

כממה ?!

כמה אני יכולה לספוג ולשתוק ?

כמה אני יכולה להסתיר את הדמעות ?

כמה ?!

כבר כ'כ הרבה זמן לא היה לנו ' יום כייף '

ולו , היה .

כבר כ'כ הרבה זמן , היא לא וויתרה לי על בצפר כדי שנוכל לשבת ולדבר .

ואני יודעת ,

אני יודעת למה .

אני יודעת שאי אפשר עכשיו .

אני יודעת שקשה .

אבל גם לי קשה ..

יותר מהכל ,

זה קשה לי כ'כ ,

אני רוצה לברוח , אני פשוט לא יכולה .

כל הזמן , זה רק הצעקות ,

זה לבקש ממנה בשקט , להיות אסירת תודה שהיא אומרת ' כן ' .

לדעת שקשה , אבל לבקש , ואז להתבייש ,

לפחד לבקש , כדי לא להקשות עליה .

כדי שהיא לא תצטרך לאכזב אותי , לבאס אותי ,

לסרב לי .

 

זה קשה .

כ'כ ,

כ'כ

קשה .

 

עריכה :

אולי יצאתי קצת כפויית טובה ,

אני ממש לא כזאת .

חשוב לי גם שתבינו ,

שאני אוהבת אותה הכי בעולם ,

היא הבנאדם הכי חשוב לי בחיים ,

אני חייבת לה את כל החיים שלי ואפילו יותר .

נכתב על ידי , 15/11/2008 19:12  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 29

MSN:  לילושש !




8,890

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללילושש ! אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לילושש ! ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)