רציתי... רציתי כול כך לחבק אותה לחבק אותך באותו רגע
לא לעזוב אותך לעולם אף פעם! להיות רק איתך
אך את.. את כבר לא פה את שמה..
בתוך הקבר העמוק בתוך האפר
או בתוך השמיים הכחולים והצלולים ..
[שאני בוהה בהם עכשיו וניזכר בך עד כמה
את חשובה לי!]
אותך תמיד אהבתי ואף פעם לא רוצה לישכוח ..
את כל מה שנתת לי. ואני.. לעולם לא יוכל להחזיר
לך לא עכשיו ולא אף פעם .. רציתי לומר לך לומר לך
משהו שכול כך הציף אותי כול השנים האלה..
להראות לך שגם את חשובה לי ואני תמיד יאהב
אותך תמיד! אך את בחרת בדרך אחרת.. בדרך
שבא לא כולם בוחרים רק אנשים מאוד צלולים
מסוגלים . כאלה מיוחדים שצריך באמת בעולם
ופיתאום ביום אחד נעלמת נימחקת מהמקום הזה..
ושום דבר לא נישאר מימך הכול הלך ואני.. אני
לא יכול לשאת את שזה את! למה את? למה?
אני כול כך מיצטער שאני... אני לא יכול להגיד
לך .. לדעת מה היו הסיבות .. אך התוצאות ברורות
עכשיו כולם מרגישים את מה שאת הרגשת כול הזמן
הזה וניסית להסתיר לישתוק "לישכוח" לכמה זמן ..
ולא! לא אמרת לאף אחד גם לי לא...
איך... איך אפשר לאבד אדם כול כך יקר??
רק את ואני יודעים את התשובה...!
