התחלות הן נפלאות זה כמו להיות באופורייה הכל וורוד הכל חלק הכל נראה טוב ולכאורה זה נראה כמו מה שרציתי באותו הרגע שהייתי למעלה על ההר עם האוויר הצח וכשהמחשבה הייתה צלולה ואז לקחתי צעד קדימה וקפצתי מטה מן הצוק אל המטרה שלי - גם אז בצניחה מטה היו לי חודש וחצי נפלאים של תחושת לבד, שקט, עצמאות, חוויות חדשות - בדיוק מה שרציתי
אבל כשנחתתי לקרקע זה בא לי בבום
דברים שלא ראיתי קודם התחילו לצוץ, את כל השלילי לא ראיתי מלמעלה, ואת תחושת הלבד אני כבר לא באמת רוצה, והעצמאות זה לא ממש נוח... השקט נהיה גם הוא צורם, והחוויות החדשות לא כל כך מרגשות...
בסופ"ש רצתי להתחבא מתחת לסינר של אמא, והיא ניחמה ואמרה מילים מחזקות ודאגה לציין שתמיד אוכל לחזור לקן אם רק ארצה ושאתן למקום החדש עוד צ'אנס לפני שאני בורחת....
אוו אמא
חשוב לציין שהיו גם שתי חברות טובות שהיו לצידי במשך כל השבוע, ואם הן לא היו שם סביר להניח שביום שני כבר הייתי בורחת וסביר להניח שלא הייתה לי עבודה כרגע... אז תודה שהחזקתן אותי!!!
כרגע קלטתי שלפני שנה בדיוק חזרתי לארץ.... עברה כבר שנהההה
מוזר...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
