אין לי כוח לכלום, לא באלי לעשות שום דבר,אין לי כוח לרגשות, לציפיה, לאכזבות, להפגע שוב ושוב ע"י כולם.

נמאס לי לבכות מהכל.

נמאס לי מבגידות, נמאס לי מזכרונות, נמאס לי שכואב לי כל הזמן...

כואב לי להזכר בלילה הנוראי ההוא שהיה לפני שנה וחצי, שמצד אחד לא השאיר עלי יותר מדי רושם,

אבל עובדה ששנה וחצי אחרי ואני זוכרת טוב מאוד את אותו הלילה, ואת הרגשות שלי שהיו בו,

ועובדה שכשאני נזכרת בו אני מתחילה לבכות. אז איכשהו אני מניחה שזה כן השאיר עלי הרבה רושם.

כואב לי לראות אותו בכל יום (ועוד יותר כואב לי שאני לא מסוגלת אפילו לכתוב את השם שלו), את השלמות הזאת, את היופי הזה,

ולדעת שזה לא שלי. אפילו לא קרוב ללהיות שלי.

כואב לי להיות ריקה כל כך.כואב לי להיות לבד.. בלעדייך.

גם אחרי כמעט שנתיים אני מתגעגעת אלייך כל כך, ופשוט לא מאמינה שעוד מעט עברו שנתיים מאז שעזבת אותי.

אני כלכך רוצה שתחזרי.. אני כלכך רוצה שתחזרי להיות חברה שלי, אחותי.

ואני מרגישה כלכך פתטית עכשיו, בעיקר בגלל שכל זה כלכך נכון.

את היחידה שנתתי לעצמי להיות פגיעה מולה.. לאהוב אותך בכל ליבי ולדעת שאותו הרגש יחזור אליי ללא תנאים.

לסמוך עליך כמו על עצמי, לא לחשוב אף לא לשניה שאי פעם נפרד.

איך זה קרה?

אני פורשת, מהכל. שיהיה לכם לילהטוב וחיים מעולים.