מהו בכלל?

תמיד חשבתי שאני מיוחדת, שהחיים שלי לא יהיו משעממים כמו של כולם. שלי יקרה משהו מיוחד בחיים.

אז כשהייתי קטנה התאמנתי בקסמים והאמנתי שכל רגע דמבלדור ידפוק על הדלת בבית שלי ויזמין אותי ללמוד בהוגוורטס. 

אח"כ זה נהפך לאמונה שיום יבוא ואני אהיה זמרת רוק מצליחה כמו אבריל לאבין.

אחרי זה חיפשתי פיות ביער וסימנים לזה שיצורים קסומים מסתובבים לי בבית.

לבסוף הייתה האמונה שאני אחווה סיפור אהבה ללא תנאים שנמשך לנצח עם ערפד חתיך שבמקרה נראה כמו רוברט פטינסון.

אתזה הייתי שמחה לקבל גם עכשיו.

לקח לי זמן אבל לאחרונה הבנתי ששומדבר כזה לא יקרה לי בחיים. שאני רגילה כמו כל אחד אחר.

שאני אף פעם לא אהיה מכשפה או מפורסמת, שאף פעם לא יהיו לי יכולות לראות את הנסתר או שחבר שלי יהיה מוצץ דם.

ואפילו יותר מזה, שאף פעם לא יקרה לי משהו מעניין בחיים. שאני לא מיוחדת אפילו אם כל החיים שלי הייתי בטוחה שכן. 

שאני כלום ושאני לא מעניינת אף אחד, והחיים שלי ישארו משעממים כמו שהם.

אני מרגישה שכדי להיות מיוחדת אני אצטרך לסבול קודם. אבל עובדה שכבר עברתי דברים בחיים ושסבלתי לא מעט,

וזה רק עשה אתזה החיים שלי ליותר מחורבנים. שומדבר לא מושלם, אין דבר טוב לגמרי. בסוף או בההתחלה, יהיה סבל ופגיעות.

מה שכן, אני בחורה עם דמיון מפותח כמה רמות מעל הממוצע, וכל עוד שומדבר מעניין לא קורה לי, אני אדמיין רק מה שארצה.

אז אני לפחות עכשיו נסיכה חולת נפש ואהבת חייו של רוברט פטינסון.

מתאים לי.

אני מניחה שאני פשוט רוצה להיות מיוחדת בשביל מישהו.

אז מה הסיפור שלי?