פתאום, כשדברים קורים למישהו מסביבתך, זה הרבה יותר מוחשי.
כל כך הרבה יותר מוחשי, שזה מפחיד.
אמנם לקחו לי כמה ימים כדי להגיע לכתיבה של העניין, אבל אני פה.
כשידיד שלך יושב בקניון ומחכה למישהו במחלקה של האוכל, זה נורמאלי.
כשידיד שלך הולך לשירותים כי האיש שחיכה לו לא הגיע, זה נורמאלי.
כשמכסים לידיד שלך את העיניים עם הידיים, מנסים לדחוף אותו לתא וההמשך ברור, זה כבר ממש לא נורמאלי. ממש ממש לא נורמאלי.
אני רק חושבת- מזל שהוא הבין. מזל שלא קפא במקום, אלא ברח משם.
וזה מטורף- כמה ששונה לקרוא על זה בעיתון, ולהבין את זה מרחוק, מאשר לשמוע סיפור מקרוב.
וואו, כאילו שלא הייתי לחוצה מספיק בנושא הזה. מזל, מזל, מזל.
אני מנסה לסיים עיצוב ולכתוב פוסט שנה-לבלוג כבר שבוע. זה לא הולך.
אבל אני עובדת על זה עדיין, בתקווה שמתישהו זה ייגמר..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חציל מנוקד