להלן פירוט הרפתקאותי באופטיקנה:
מעייף. מאוד.
נכון מעצבן שאנשים נדחפים לפניך בתור? גם אני חושבת.
אמא ואני ישבנו ונחנקנו מהחום רבע שעה עד בדיקת הראייה שלי. כשצדתי את האופטומיטריסטית בזווית העין עומדת לסיים, זינקתי כדי שלאישה שהתייצבה לפני דקותיים בעמדת-היכון לא תהיה הזדמנות לתפוס את התור.
כמובן שזה לא עזר. היא החליפה מילה עם האופטומיטריסטית, וגרמה לי לחזור בגרירת רגליים וסבלנות אוזלת לספסל ההמתנה. שוב. אני מריחה פה פרוטקציות.
בכל מקרה, המספר עלה כרגיל, אבל המסגרת כבר קצת קטנה- אז הוחלט פה אחד (שלי, כמובן.) שיש להחליף את המסגרת (סתם, הפה המחליט הוא של אמא. אני רוצה לקבל ארוחת ערב, אתם יודעים..).
המוכרת החלה להוציא מסגרות מפה ועד הודעה חדשה. הן לא היו משהו. ואלה שכן היו- לא התאימו לי בגרוש.
לבסוף, אחרי שכבר פחדתי להסתכל למוכרת בעיניים כשחצי דלפק התמלא משקפיים דחויים, נמצא זוג אחד.
זוג שנון במחלוקת (אה, אה, ענת- אני לומדת.), מעניין בהחלט.
עד שמצאנו, המוכרת החליטה כנראה שאני מקרה אבוד. אבל היא מצאה בשבילי עוד זוג.
זה כבר בילבל אותי לחלוטין. שניהם יפים, שניהם מעניינים. איך בוחרים?
לשם שינוי, לא היה צריך, בסופו של דבר.
הוחלט פה אחד (הפעם באמת שלי. אמא התנגדה לחצי-חצי. היא שונאת שאני מתחשבנת) לקחת את שניהם בזכות מבצע 1+1.
היום, יומיים אחרי ועם הרבה קוצים-בתחת הלכתי סוף סוף בשעתיים חלון לקחת אותם. הוריי!
טדה טדה:
הוחלט שלזוג הזה קוראים רונלד. למה? הוא בצבע ברונזה, הוא שקט, והחלטתי שהוא אנגלי. רונלד בפרופיל:
וישנו גם נמרור. נמרור הוא הזוג המעניין והשנון-במחלוקת מבין השניים. למה נמרור? כי יש לו פסים שממש הזכירו לי נמר-עם-פסים (לא זברה!). חוץ מזה, זה נשמע טוב כשם למשקפיים, לא?
נמרור בפרופיל:
ימי שדה זה דבר הזוי. במיוחד כשהחולייה שלך אמורה להכין חביתת ירק וזה שאמור להביא את הביצים הצליח לשבור אותן.
אני לא יודעת אם שמתם לב או לא, אבל הגיע סופ"ש 
נ.ב- אני צריכה להכריע את הסוגייה -האם אני ביישנית להפליא, או שהבנות בכיתה שלי פשוט מטומטמות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חציל מנוקד