מכירים את זה שאתם קוראים ספר, ולא מצליחים להפסיק לחשוב עליו? לא איכפת לי אם כן.
אני שונאת שזה קורה, אוף עם זה. בעיקר אחרי שמסתבר שהתרגום של אראגון מחורבן, וEldest הוא בעצם ספר נהדר (אני מניחה שגם אראגון באנגלית הוא ספר נהדר. אבל כיוון שקראתי אותו בעברית- מה שהולך להשתנות בקרוב, הוא מעצבן נכון לעכשיו.).
אז כהרגלי בקודש, אני חולה. שוב. מה שגרם להמון זמן להתפנות בשביל קריאה- כיף כיף כיף.
אז סיימתי את כל 680 העמודים של Eldest. יודעים מה? לעזאזל עם זה. אני שונאת שמשאירים סוף מותח, אחרי ידיעה מרעישה שגרמה לי לקמוץ אגרופים עד שהגעתי למסקנה שאני צריכה לגזור ציפורניים לפני הקריאה הבאה של ספר בסידרה הזו. אני שונאת שונאת שונאת שמשאירים סוף מותח. אני עוד יותר שונאת לגלות שהספר הבא (Brisinger) יוצא ב-20 בספטמבר שנה הבאה.
כבר יצמח לי זקן עד שאספיק לקרוא אותו! לעזאזל עם זה.
זה נכון לגבי כל ספר. הארי פוטר למשל היה ממש התעללות. אני שוקלת לתבוע את ג'יי קיי רולינג על עוגמת נפש.
כיוון שאין לי מה לעשות עם זה כרגע (חוץ מלגלות איפה כריסטופר פאוליני גר ולאיים עליו שיזדרז, ולתבוע את רולינג כמובן), אני מתכוונת לקרוא אותו שוב. אני חושבת שגם אחפש את אראגון באנגלית (אבל לא אקנה, כי אחותי תסקול אותי באבנים. יש לה בעיה תמידית עם ספרים שאני קונה). הפעם, כדי להאריך את העניין ולחפש דברים שפספסתי אני גם אשתמש במילון. זה יקח זמן.
אוף. שונאת שאי אפשר להפסיק לחשוב על ספר. זה כ"כ עצוב..גררררר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חציל מנוקד